[1]בימים ההם בא יוחנן המטביל דורש במדבר יהודה[2]ואמר חזרו בתשובה שמלכות שמים קרובה לבא[3]לקיים מה שנאמר ע''י ישעיהו הנביא קול קורא במדבר פנו דרך 𐤉𐤇𐤅𐤇 ישרו בערבה מסילה לאלקינו[4]והנה יוחנן היה לבוש מצמר הגמלים ועור שחור אזור במתניו ומזונו הארבה ודבש ויערים[5]אז יצאו אליו מירושלם ומכל יהודה ומכל המלכות סביבות הירדן[6]ואז מתודים חטאתם וטובלים בירדן על מאמרו[7]וירא כי רבים מהפרושים בלעז פָארִיזֶיאִי ומן הפרושים באו לטבילתו ויאמר להם לברוח מן הקצף לעתיד לבא מהאל[8]עשו פרי תשובה השלמה[9]ואל תאמרו בלבבכם אבינו אברהם אמן אני אומר לכם שיוכל אלקים להקים עת בנו אברהם מן האבנים האלה[10](וכבר הגיע הגרזן לשרש העץ אשר לא יעשה פרי טוב יכרת ובאש ישרף וישאלו לו החבורות א''כ מה נעשה ויען להם יוחנן מי שיש לו שתי כתנות יתן הא' למי שאין לו ויבאו העם להטביל) וישאלוהו רבים מה נעשה ויען להם תצטערו לשום איש ולא תענשום ותשמחו בחלקיכם וכל העם היו חושבים ומדמים בלבם נמול יוחנן הוא יש''ו[11]ויוחנן ענה לכולם באמת הנני מטביל אתכם בימי תשובה ואחר יבא חזק ממני שאיני ראוי להתיר שרוך נעלו והוא יטביל אתכם באש רוח הקדוש[12]אשר בידו מזרה לזרות את גרנו ויאסוף הדגן לאוצרו והתבן ע''כ[13]אז בא יש''ו מהגליל את הירדן להטביל מיוחנן[14]ויוחנן היה מספק להטבילו ויאמר אני ראוי להטביל מידך ואתה בא אלי[15]ויען יש''ו ויאמר לו הנח שכן אנו חייבים להשלים כל צדקה ואז הטבילוהו[16]ומיד שעלה מן המים נפתחו לו השמים וירא רוח אלקים יורדת כיונה ושרתה עליו[17]והנה קול מן השמים אומר זה בני אהובי מאד מאד נאהב וחפצי בו
Credit
Author: Shem-Tob ben Isaac Ibn Shaprut (14th century)