[1]ויהי בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך־יין לפניו ואשא את היין ואתנה למלך ולא הייתי רע לפניו[2]ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה־אין זה כי אם רע לב ואירא הרבה מאד[3]ואמר למלך המלך לעולם יחיה מדוע לא ירעו פני אשר העיר בית קברות אבתי חרבה ושעריה אכלו באש[4]ויאמר לי המלך על מה זה אתה מבקש ואתפלל אל אלהי השמים[5]ואמר למלך־אם על המלך טוב ואם ייטב עבדך לפניך אשר תשלחני אל יהודה אל עיר קברות אבתי־ואבננה[6]ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו עד מתי יהיה מהלכך־ומתי תשוב וייטב לפני המלך וישלחני ואתנה לו זמן[7]ואומר למלך־אם על המלך טוב אגרות יתנו לי על פחוות עבר הנהר אשר יעבירוני עד אשר אבוא אל יהודה[8]ואגרת אל אסף שמר הפרדס אשר למלך אשר יתן לי עצים לקרות את שערי הבירה אשר לבית ולחומת העיר ולבית אשר אבוא אליו ויתן לי המלך כיד אלהי הטובה עלי[9]ואבוא אל פחוות עבר הנהר ואתנה להם את אגרות המלך וישלח עמי המלך שרי חיל ופרשים[10]וישמע סנבלט החרני וטוביה העבד העמני וירע להם רעה גדלה אשר בא אדם לבקש טובה לבני ישראל[11]ואבוא אל ירושלם ואהי שם ימים שלשה[12]ואקום לילה אני ואנשים מעט עמי ולא הגדתי לאדם מה אלהי נתן אל לבי לעשות לירושלם ובהמה אין עמי כי אם הבהמה אשר אני רכב בה[13]ואצאה בשער הגיא לילה ואל פני עין התנין ואל שער האשפת ואהי שבר בחומת ירושלם אשר המפרוצים [Q: הם פרוצים] ושעריה אכלו באש[14]ואעבר אל שער העין ואל ברכת המלך ואין מקום לבהמה לעבר תחתי[15]ואהי עלה בנחל לילה ואהי שבר בחומה ואשוב ואבוא בשער הגיא־ואשוב[16]והסגנים לא ידעו אנה הלכתי ומה אני עשה וליהודים ולכהנים ולחרים ולסגנים וליתר עשה המלאכה־עד כן לא הגדתי[17]ואומר אלהם אתם ראים הרעה אשר אנחנו בה אשר ירושלם חרבה ושעריה נצתו באש לכו ונבנה את חומת ירושלם ולא נהיה עוד חרפה[18]ואגיד להם את יד אלהי אשר היא טובה עלי ואף דברי המלך אשר אמר לי ויאמרו נקום ובנינו ויחזקו ידיהם לטובה[19]וישמע סנבלט החרני וטביה העבד העמוני וגשם הערבי וילעגו לנו ויבזו עלינו ויאמרו מה הדבר הזה אשר אתם עשים־העל המלך אתם מרדים[20]ואשיב אותם דבר ואומר להם אלהי השמים הוא יצליח לנו ואנחנו עבדיו נקום ובנינו ולכם אין חלק וצדקה וזכרון־בירושלם