[1]ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמנים והאשדודים כי עלתה ארוכה לחמות ירושלם־כי החלו הפרצים להסתם ויחר להם מאד[2]ויקשרו כלם יחדו לבוא להלחם בירושלם ולעשות לו תועה[3]ונתפלל אל אלהינו ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה מפניהם[4]ויאמר יהודה כשל כח הסבל והעפר הרבה ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה[5]ויאמרו צרינו לא ידעו ולא יראו עד אשר נבוא אל תוכם והרגנום והשבתנו את המלאכה[6]ויהי כאשר באו היהודים הישבים אצלם ויאמרו לנו עשר פעמים מכל המקמות אשר תשובו עלינו[7]ואעמיד מתחתיות למקום מאחרי לחומה־בצחחיים [Q: בצחחים] ואעמיד את העם למשפחות עם חרבתיהם רמחיהם וקשתתיהם[8]וארא ואקום ואמר אל החרים ואל הסגנים ואל יתר העם־אל תיראו מפניהם את אדני הגדול והנורא זכרו והלחמו על אחיכם בניכם ובנתיכם נשיכם ובתיכם[9]ויהי כאשר שמעו אויבינו כי נודע לנו ויפר האלהים את עצתם ונשוב [Q: ונשב] כלנו אל החומה איש אל מלאכתו[10]ויהי מן היום ההוא חצי נערי עשים במלאכה וחצים מחזיקים והרמחים המגנים והקשתות והשרינים והשרים־אחרי כל בית יהודה[11]הבונים בחומה והנשאים בסבל עמשים באחת ידו עשה במלאכה ואחת מחזקת השלח[12]והבונים־איש חרבו אסורים על מתניו ובונים והתוקע בשופר אצלי[13]ואמר אל החרים ואל הסגנים ואל יתר העם־המלאכה הרבה ורחבה ואנחנו נפרדים על החומה רחוקים איש מאחיו[14]במקום אשר תשמעו את קול השופר שמה תקבצו אלינו אלהינו ילחם לנו[15]ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים[16]גם בעת ההיא אמרתי לעם־איש ונערו ילינו בתוך ירושלם והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה[17]ואין אני ואחי ונערי ואנשי המשמר אשר אחרי־אין אנחנו פשטים בגדינו איש שלחו המים[18][No verse][19][No verse][20][No verse][21][No verse][22][No verse][23][No verse]