[1]ויהי אחרי כן ולאבשלום בן דוד אחות יפה־ושמה תמר ויאהבה אמנון בן דוד[2]ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחתו־כי בתולה היא ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה[3]ולאמנון רע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד[4]ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר־הלוא תגיד לי ויאמר לו אמנון את תמר אחות אבשלם אחי אני אהב[5]ויאמר לו יהונדב שכב על משכבך והתחל ובא אביך לראותך ואמרת אליו תבא נא תמר אחותי ותברני לחם ועשתה לעיני את הבריה למען אשר אראה ואכלתי מידה[6]וישכב אמנון ויתחל ויבא המלך לראותו ויאמר אמנון אל המלך תבוא נא תמר אחתי ותלבב לעיני שתי לבבות ואברה מידה[7]וישלח דוד אל תמר הביתה לאמר לכי נא בית אמנון אחיך ועשי לו הבריה[8]ותלך תמר בית אמנון אחיה־והוא שכב ותקח את הבצק ותלוש [Q: ותלש] ותלבב לעיניו ותבשל את הלבבות[9]ותקח את המשרת ותצק לפניו וימאן לאכול ויאמר אמנון הוציאו כל איש מעלי ויצאו כל איש מעליו[10]ויאמר אמנון אל תמר הביאי הבריה החדר ואברה מידך ותקח תמר את הלבבות אשר עשתה ותבא לאמנון אחיה החדרה[11]ותגש אליו לאכל ויחזק בה ויאמר לה בואי שכבי עמי אחותי[12]ותאמר לו אל אחי אל תענני־כי לא יעשה כן בישראל אל תעשה את הנבלה הזאת[13]ואני אנה אוליך את חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך[14]ולא אבה לשמע בקולה ויחזק ממנה ויענה וישכב אתה[15]וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד־כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה ויאמר לה אמנון קומי לכי[16]ותאמר לו אל אודת הרעה הגדולה הזאת מאחרת אשר עשית עמי לשלחני ולא אבה לשמע לה[17]ויקרא את נערו משרתו ויאמר שלחו נא את זאת מעלי החוצה ונעל הדלת אחריה[18]ועליה כתנת פסים כי כן תלבשן בנות המלך הבתולת מעילים ויצא אותה משרתו החוץ ונעל הדלת אחריה[19]ותקח תמר אפר על ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה ותשם ידה על ראשה ותלך הלוך וזעקה[20]ויאמר אליה אבשלום אחיה האמינון אחיך היה עמך ועתה אחותי החרישי אחיך הוא אל תשיתי את לבך לדבר הזה ותשב תמר ושממה בית אבשלום אחיה[21]והמלך דוד־שמע את כל הדברים האלה ויחר לו מאד[22]ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון על דבר אשר ענה את תמר אחתו[23]ויהי לשנתים ימים ויהיו גזזים לאבשלום בבעל חצור אשר עם אפרים ויקרא אבשלום לכל בני המלך[24]ויבא אבשלום אל המלך ויאמר הנה נא גזזים לעבדך ילך נא המלך ועבדיו עם עבדך[25]ויאמר המלך אל אבשלום אל בני אל נא נלך כלנו ולא נכבד עליך ויפרץ בו ולא אבה ללכת ויברכהו[26]ויאמר אבשלום ולא ילך נא אתנו אמנון אחי ויאמר לו המלך למה ילך עמך[27]ויפרץ בו אבשלום וישלח אתו את אמנון ואת כל בני המלך[28]ויצו אבשלום את נעריו לאמר ראו נא כטוב לב אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את אמנון והמתם אתו־אל תיראו הלוא כי אנכי צויתי אתכם־חזקו והיו לבני חיל[29]ויעשו נערי אבשלום לאמנון כאשר צוה אבשלום ויקמו כל בני המלך וירכבו איש על פרדו־וינסו[30]ויהי המה בדרך והשמעה באה אל דוד לאמר הכה אבשלום את כל בני המלך ולא נותר מהם אחד[31]ויקם המלך ויקרע את בגדיו וישכב ארצה וכל עבדיו נצבים קרעי בגדים[32]ויען יונדב בן שמעה אחי דוד ויאמר אל יאמר אדני את כל הנערים בני המלך המיתו־כי אמנון לבדו מת כי על פי אבשלום היתה שומה מיום ענתו את תמר אחתו[33]ועתה אל ישם אדני המלך אל לבו דבר לאמר כל בני המלך מתו כי אם אמנון לבדו מת[34]ויברח אבשלום וישא הנער הצפה את עינו וירא והנה עם רב הלכים מדרך אחריו מצד ההר[35]ויאמר יונדב אל המלך הנה בני המלך באו כדבר עבדך כן היה[36]ויהי ככלתו לדבר והנה בני המלך באו וישאו קולם ויבכו וגם המלך וכל עבדיו בכו בכי גדול מאד[37]ואבשלום ברח וילך אל תלמי בן עמיחור [Q: עמיהוד] מלך גשור ויתאבל על בנו כל הימים[38]ואבשלום ברח וילך גשור ויהי שם שלש שנים[39]ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום כי נחם על אמנון כי מת