[1]ויהי דבר יהוה אלי לאמר[2]בן אדם שים פניך על הר שעיר והנבא עליו[3]ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה[4]עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי אני יהוה[5]יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב־בעת אידם בעת עון קץ[6]לכן חי אני נאם אדני יהוה כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך[7]ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב[8]ומלאתי את הריו חלליו גבעותיך וגיאותיך וכל אפיקיך חללי חרב יפלו בהם[9]שממות עולם אתנך ועריך לא תישבנה [Q: תשובנה] וידעתם כי אני יהוה[10]יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה־וירשנוה ויהוה שם היה[11]לכן חי אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך[12]וידעת כי אני יהוה שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי ישראל לאמר שממה [Q: שממו] לנו נתנו לאכלה[13]ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי[14]כה אמר אדני יהוה כשמח כל הארץ שממה אעשה לך[15]כשמחתך לנחלת בית ישראל על אשר שממה־כן אעשה לך שממה תהיה הר שעיר וכל אדום כלה וידעו כי אני יהוה