[1]ויבאו שני המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער סדם וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה[2]ויאמר הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם ויאמרו לא כי ברחוב נלין[3]ויפצר בם מאד־ויסרו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו[4]טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה[5]ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אתם[6]ויצא אלהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו[7]ויאמר אל נא אחי תרעו[8]הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש־אוציאה נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קרתי[9]ויאמרו גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור וישפט שפוט־עתה נרע לך מהם ויפצרו באיש בלוט מאד ויגשו לשבר הדלת[10]וישלחו האנשים את ידם ויביאו את לוט אליהם הביתה ואת הדלת סגרו[11]ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד גדול וילאו למצא הפתח[12]ויאמרו האנשים אל לוט עד מי לך פה־חתן ובניך ובנתיך וכל אשר לך בעיר הוצא מן המקום[13]כי משחתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את פני יהוה וישלחנו יהוה לשחתה[14]ויצא לוט וידבר אל חתניו לקחי בנתיו ויאמר קומו צאו מן המקום הזה כי משחית יהוה את העיר ויהי כמצחק בעיני חתניו[15]וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאת־פן תספה בעון העיר[16]ויתמהמה־ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת יהוה עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר[17]ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על נפשך־אל תביט אחריך ואל תעמד בכל הככר ההרה המלט פן תספה[18]ויאמר לוט אלהם אל נא אדני[19]הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי ואנכי לא אוכל להמלט ההרה־פן תדבקני הרעה ומתי[20]הנה נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה־והוא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער הוא־ותחי נפשי[21]ויאמר אליו־הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר אשר דברת[22]מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד באך שמה על כן קרא שם העיר צוער[23]השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה[24]ויהוה המטיר על סדם ועל עמרה־גפרית ואש מאת יהוה מן השמים[25]ויהפך את הערים האל ואת כל הככר ואת כל ישבי הערים וצמח האדמה[26]ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח[27]וישכם אברהם בבקר אל המקום־אשר עמד שם את פני יהוה[28]וישקף על פני סדם ועמרה ועל כל פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן[29]ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה בהפך את הערים אשר ישב בהן לוט[30]ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנתיו עמו כי ירא לשבת בצוער וישב במערה־הוא ושתי בנתיו[31]ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ[32]לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע[33]ותשקין את אביהן יין בלילה הוא ותבא הבכירה ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה ובקומה[34]ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה הן שכבתי אמש את אבי נשקנו יין גם הלילה ובאי שכבי עמו ונחיה מאבינו זרע[35]ותשקין גם בלילה ההוא את אביהן־יין ותקם הצעירה ותשכב עמו ולא ידע בשכבה ובקמה[36]ותהרין שתי בנות לוט מאביהן[37]ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב הוא אבי מואב עד היום[38]והצעירה גם הוא ילדה בן ותקרא שמו בן עמי הוא אבי בני עמון עד היום