[1]ויכלו השמים והארץ וכל צבאם[2]ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה[3]ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות[4]אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים־ארץ ושמים[5]וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה[6]ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה[7]וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה[8]ויטע יהוה אלהים גן בעדן־מקדם וישם שם את האדם אשר יצר[9]ויצמח יהוה אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל־ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע[10]ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים[11]שם האחד פישון־הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב[12]וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם[13]ושם הנהר השני גיחון־הוא הסובב את כל ארץ כוש[14]ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת[15]ויקח יהוה אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה[16]ויצו יהוה אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל[17]ומעץ הדעת טוב ורע־לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו־מות תמות[18]ויאמר יהוה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו[19]ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו[20]ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו[21]ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה[22]ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם[23]ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת[24]על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד[25]ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו