[1]משא צר הילילו אניות תרשיש כי שדד מבית מבוא מארץ כתים נגלה למו[2]דמו ישבי אי סחר צידון עבר ים מלאוך[3]ובמים רבים זרע שחר קציר יאור תבואתה ותהי סחר גוים[4]בושי צידון־כי אמר ים מעוז הים לאמר לא חלתי ולא ילדתי ולא גדלתי בחורים־רוממתי בתולות[5]כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צר[6]עברו תרשישה הילילו ישבי אי[7]הזאת לכם עליזה מימי קדם קדמתה יבלוה רגליה מרחוק לגור[8]מי יעץ זאת על צר המעטירה אשר סחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ[9]יהוה צבאות יעצה־לחלל גאון כל צבי להקל כל נכבדי ארץ[10]עברי ארצך כיאר בת תרשיש אין מזח עוד[11]ידו נטה על הים הרגיז ממלכות יהוה צוה אל כנען לשמד מעזניה[12]ויאמר לא תוסיפי עוד לעלוז המעשקה בתולת בת צידון כתיים [Q: כתים] קומי עברי־גם שם לא ינוח לך[13]הן ארץ כשדים זה העם לא היה־אשור יסדה לציים הקימו בחיניו [Q: בחוניו] עוררו ארמנותיה־שמה למפלה[14]הילילו אניות תרשיש כי שדד מעזכן[15]והיה ביום ההוא ונשכחת צר שבעים שנה כימי מלך אחד מקץ שבעים שנה יהיה לצר כשירת הזונה[16]קחי כנור סבי עיר זונה נשכחה היטיבי נגן הרבי שיר למען תזכרי[17]והיה מקץ שבעים שנה יפקד יהוה את צר ושבה לאתננה וזנתה את כל ממלכות הארץ על פני האדמה[18]והיה סחרה ואתננה קדש ליהוה־לא יאצר ולא יחסן כי לישבים לפני יהוה יהיה סחרה לאכל לשבעה ולמכסה עתיק