[1]למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער[2]וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך וקרא לך שם חדש אשר פי יהוה יקבנו[3]והיית עטרת תפארת ביד יהוה וצנוף [Q: וצניף] מלוכה בכף אלהיך[4]לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה־כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה כי חפץ יהוה בך וארצך תבעל[5]כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך[6]על חומתיך ירושלם הפקדתי שמרים־כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכרים את יהוה־אל דמי לכם[7]ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלם תהלה־בארץ[8]נשבע יהוה בימינו ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאיביך ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו[9]כי מאספיו יאכלהו והללו את יהוה ומקבציו ישתהו בחצרות קדשי[10]עברו עברו בשערים פנו דרך העם סלו סלו המסלה סקלו מאבן הרימו נס על העמים[11]הנה יהוה השמיע אל קצה הארץ אמרו לבת ציון הנה ישעך בא הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו[12]וקראו להם עם הקדש גאולי יהוה ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה