[1]העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם[2]הרבית הגוי לא [Q: לו] הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל[3]כי את על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו־החתת כיום מדין[4]כי כל סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש[5]כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום[6]לם רבה [Q: למרבה] המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת יהוה צבאות תעשה זאת[7]דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל[8]וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר[9]לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף[10]וישגב יהוה את צרי רצין עליו ואת איביו יסכסך[11]ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה[12]והעם לא שב עד המכהו ואת יהוה צבאות לא דרשו[13]ויכרת יהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון־יום אחד[14]זקן ונשוא פנים הוא הראש ונביא מורה שקר הוא הזנב[15]ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאשריו מבלעים[16]על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתמיו ואת אלמנותיו לא ירחם־כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה[17]כי בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן[18]בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל אחיו לא יחמלו[19]ויגזר על ימין ורעב ויאכל על שמאול ולא שבעו איש בשר זרעו יאכלו[20]מנשה את אפרים ואפרים את מנשה־יחדו המה על יהודה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה[21][No verse]