[1]הוי השאננים בציון והבטחים בהר שמרון נקבי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל[2]עברו כלנה וראו ולכו משם חמת רבה ורדו גת פלשתים הטובים מן הממלכות האלה־אם רב גבולם מגבלכם[3]המנדים ליום רע ותגשון שבת חמס[4]השכבים על מטות שן וסרחים על ערשותם ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק[5]הפרטים על פי הנבל כדויד חשבו להם כלי שיר[6]השתים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו ולא נחלו על שבר יוסף[7]לכן עתה יגלו בראש גלים וסר מרזח סרוחים[8]נשבע אדני יהוה בנפשו נאם יהוה אלהי צבאות מתאב אנכי את גאון יעקב וארמנתיו שנאתי והסגרתי עיר ומלאה[9]והיה אם יותרו עשרה אנשים בבית אחד־ומתו[10]ונשאו דודו ומסרפו להוציא עצמים מן הבית ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך ואמר אפס ואמר הס כי לא להזכיר בשם יהוה[11]כי הנה יהוה מצוה והכה הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקעים[12]הירצון בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים כי הפכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה[13]השמחים ללא דבר האמרים־הלוא בחזקנו לקחנו לנו קרנים[14]כי הנני מקים עליכם בית ישראל נאם יהוה אלהי הצבאות־גוי ולחצו אתכם מלבוא חמת עד נחל הערבה