[1]כה הראני אדני יהוה והנה כלוב קיץ[2]ויאמר מה אתה ראה עמוס ואמר כלוב קיץ ויאמר יהוה אלי בא הקץ אל עמי ישראל־לא אוסיף עוד עבור לו[3]והילילו שירות היכל ביום ההוא־נאם אדני יהוה רב הפגר בכל מקום השליך הס[4]שמעו זאת השאפים אביון ולשבית ענוי [Q: עניי] ארץ[5]לאמר מתי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר־להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה[6]לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים ומפל בר נשביר[7]נשבע יהוה בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם[8]העל זאת לא תרגז הארץ ואבל כל יושב בה ועלתה כאר כלה ונגרשה ונשקה [Q: ונשקעה] כיאור מצרים[9]והיה ביום ההוא נאם אדני יהוה והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור[10]והפכתי חגיכם לאבל וכל שיריכם לקינה והעליתי על כל מתנים שק ועל כל ראש קרחה ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר[11]הנה ימים באים נאם אדני יהוה והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים־כי אם לשמע את דברי יהוה[12]ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר יהוה ולא ימצאו[13]ביום ההוא תתעלפנה הבתולת היפות והבחורים־בצמא[14]הנשבעים באשמת שמרון ואמרו חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע ונפלו ולא יקומו עוד