[1]בשנת שלוש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל אשר נקרא שמו בלטאשצר ואמת הדבר וצבא גדול ובין את הדבר ובינה לו במראה[2]בימים ההם־אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבעים ימים[3]לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי־וסוך לא סכתי עד מלאת שלשת שבעים ימים[4]וביום עשרים וארבעה לחדש הראשון ואני הייתי על יד הנהר הגדול־הוא חדקל[5]ואשא את עיני וארא והנה איש אחד לבוש בדים ומתניו חגרים בכתם אופז[6]וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרעתיו ומרגלתיו כעין נחשת קלל וקול דבריו כקול המון[7]וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא[8]ואני נשארתי לבדי ואראה את המראה הגדלה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח[9]ואשמע את קול דבריו וכשמעי את קול דבריו ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה[10]והנה יד נגעה בי ותניעני על ברכי וכפות ידי[11]ויאמר אלי דניאל איש חמדות הבן בדברים אשר אנכי דבר אליך ועמד על עמדך־כי עתה שלחתי אליך ובדברו עמי את הדבר הזה עמדתי מרעיד[12]ויאמר אלי אל תירא דניאל־כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך ואני באתי בדבריך[13]ושר מלכות פרס עמד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשנים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס[14]ובאתי להבינך את אשר יקרה לעמך באחרית הימים כי עוד חזון לימים[15]ובדברו עמי כדברים האלה־נתתי פני ארצה ונאלמתי[16]והנה כדמות בני אדם נגע על שפתי ואפתח פי ואדברה ואמרה אל העמד לנגדי אדני במראה נהפכו צירי עלי ולא עצרתי כח[17]והיך יוכל עבד אדני זה לדבר עם אדני זה ואני מעתה לא יעמד בי כח ונשמה לא נשארה בי[18]ויסף ויגע בי כמראה אדם ויחזקני[19]ויאמר אל תירא איש חמדות שלום לך־חזק וחזק וכדברו עמי התחזקתי ואמרה ידבר אדני כי חזקתני[20]ויאמר הידעת למה באתי אליך ועתה אשוב להלחם עם שר פרס ואני יוצא והנה שר יון בא[21]אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם