[1]בשנה העשרית בעשרי בשנים עשר לחדש־היה דבר יהוה אלי לאמר[2]בן אדם־שים פניך על פרעה מלך מצרים והנבא עליו ועל מצרים כלה[3]דבר ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו אשר אמר לי יארי ואני עשיתני[4]ונתתי חחיים [Q: חחים] בלחייך והדבקתי דגת יאריך בקשקשתיך והעליתיך מתוך יאריך ואת כל דגת יאריך בקשקשתיך תדבק[5]ונטשתיך המדברה אותך ואת כל דגת יאריך על פני השדה תפול לא תאסף ולא תקבץ־לחית הארץ ולעוף השמים נתתיך לאכלה[6]וידעו כל ישבי מצרים כי אני יהוה יען היותם משענת קנה לבית ישראל[7]בתפשם בך בכפך [Q: בכף] תרוץ ובקעת להם כל כתף ובהשענם עליך תשבר והעמדת להם כל מתנים[8]לכן כה אמר אדני יהוה הנני מביא עליך חרב והכרתי ממך אדם ובהמה[9]והיתה ארץ מצרים לשממה וחרבה וידעו כי אני יהוה יען אמר יאר לי ואני עשיתי[10]לכן הנני אליך ואל יאריך ונתתי את ארץ מצרים לחרבות חרב שממה ממגדל סונה ועד גבול כוש[11]לא תעבר בה רגל אדם ורגל בהמה לא תעבר בה ולא תשב ארבעים שנה[12]ונתתי את ארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמות ועריה בתוך ערים מחרבות תהיין שממה ארבעים שנה והפצתי את מצרים בגוים וזריתים בארצות[13]כי כה אמר אדני יהוה מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפצו שמה[14]ושבתי את שבות מצרים והשבתי אתם ארץ פתרוס על ארץ מכורתם והיו שם ממלכה שפלה[15]מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים והמעטתים־לבלתי רדות בגוים[16]ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם וידעו כי אני אדני יהוה[17]ויהי בעשרים ושבע שנה בראשון באחד לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר[18]בן אדם נבוכדראצר מלך בבל העביד את חילו עבדה גדולה אל צר־כל ראש מקרח וכל כתף מרוטה ושכר לא היה לו ולחילו מצר על העבדה אשר עבד עליה[19]לכן כה אמר אדני יהוה הנני נתן לנבוכדראצר מלך בבל את ארץ מצרים ונשא המנה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו[20]פעלתו אשר עבד בה נתתי לו את ארץ מצרים אשר עשו לי נאם אדני יהוה[21]ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון פה בתוכם וידעו כי אני יהוה