[1]והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן[2]ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל[3]ומפרי העץ אשר בתוך הגן־אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון[4]ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון[5]כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע[6]ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל[7]ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת[8]וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן־לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן[9]ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה[10]ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא[11]ויאמר־מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו־אכלת[12]ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל[13]ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל[14]ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך[15]ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב[16]אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך־בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך[17]ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו־ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך[18]וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה[19]בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב[20]ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי[21]ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור־וילבשם[22]ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם[23]וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן־לעבד את האדמה אשר לקח משם[24]ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים