[1]ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ[2]וירא אתה שכם בן חמור החוי־נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה ויענה[3]ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנער וידבר על לב הנער[4]ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר קח לי את הילדה הזאת לאשה[5]ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה והחרש יעקב עד באם[6]ויצא חמור אבי שכם אל יעקב לדבר אתו[7]ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה[8]וידבר חמור אתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם־תנו נא אתה לו לאשה[9]והתחתנו אתנו בנתיכם תתנו לנו ואת בנתינו תקחו לכם[10]ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם־שבו וסחרוה והאחזו בה[11]ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה אמצא חן בעיניכם ואשר תאמרו אלי אתן[12]הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי ותנו לי את הנער לאשה[13]ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה־וידברו אשר טמא את דינה אחתם[14]ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה־לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו[15]אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו להמל לכם כל זכר[16]ונתנו את בנתינו לכם ואת בנתיכם נקח לנו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד[17]ואם לא תשמעו אלינו להמול־ולקחנו את בתנו והלכנו[18]וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם בן חמור[19]ולא אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת יעקב והוא נכבד מכל בית אביו[20]ויבא חמור ושכם בנו אל שער עירם וידברו אל אנשי עירם לאמר[21]האנשים האלה שלמים הם אתנו וישבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבת ידים לפניהם את בנתם נקח לנו לנשים ואת בנתינו נתן להם[22]אך בזאת יאתו לנו האנשים לשבת אתנו־להיות לעם אחד בהמול לנו כל זכר כאשר הם נמלים[23]מקנהם וקנינם וכל בהמתם הלוא לנו הם אך נאותה להם וישבו אתנו[24]וישמעו אל חמור ואל שכם בנו כל יצאי שער עירו וימלו כל זכר־כל יצאי שער עירו[25]ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר[26]ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו[27]בני יעקב באו על החללים ויבזו העיר־אשר טמאו אחותם[28]את צאנם ואת בקרם ואת חמריהם ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו[29]ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבזו ואת כל אשר בבית[30]ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי[31]ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו