[1]תאשם שמרון כי מרתה באלהיה בחרב יפלו־עלליהם ירטשו והריותיו יבקעו[2]שובה ישראל עד יהוה אלהיך כי כשלת בעונך[3]קחו עמכם דברים ושובו אל יהוה אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו[4]אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו־אשר בך ירחם יתום[5]ארפא משובתם־אהבם נדבה כי שב אפי ממנו[6]אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון[7]ילכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון[8]ישבו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון[9]אפרים מה לי עוד לעצבים אני עניתי ואשורנו אני כברוש רענן־ממני פריך נמצא[10]מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי יהוה וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם