[1]שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו־כי לכם המשפט כי פח הייתם למצפה ורשת פרושה על תבור[2]ושחטה שטים העמיקו ואני מוסר לכלם[3]אני ידעתי אפרים וישראל לא נכחד ממני כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל[4]לא יתנו מעלליהם לשוב אל אלהיהם כי רוח זנונים בקרבם ואת יהוה לא ידעו[5]וענה גאון ישראל בפניו וישראל ואפרים יכשלו בעונם־כשל גם יהודה עמם[6]בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את יהוה־ולא ימצאו חלץ מהם[7]ביהוה בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את חלקיהם[8]תקעו שופר בגבעה חצצרה ברמה הריעו בית און אחריך בנימין[9]אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה בשבטי ישראל הודעתי נאמנה[10]היו שרי יהודה כמסיגי גבול עליהם אשפוך כמים עברתי[11]עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו[12]ואני כעש לאפרים וכרקב לבית יהודה[13]וירא אפרים את חליו ויהודה את מזרו וילך אפרים אל אשור וישלח אל מלך ירב והוא לא יוכל לרפא לכם ולא יגהה מכם מזור[14]כי אנכי כשחל לאפרים וככפיר לבית יהודה אני אני אטרף ואלך אשא ואין מציל[15]אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרנני