[1]כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון־כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ[2]ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו[3]ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים[4]כלם מנאפים־כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו[5]יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לצצים[6]כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אפהם־בקר הוא בער כאש להבה[7]כלם יחמו כתנור ואכלו את שפטיהם כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי[8]אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה[9]אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע[10]וענה גאון ישראל בפניו ולא שבו אל יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל זאת[11]ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו[12]כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי־כעוף השמים אורידם איסירם כשמע לעדתם[13]אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם־והמה דברו עלי כזבים[14]ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי[15]ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו רע[16]ישובו לא על היו כקשת רמיה־יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים