[1]רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר יהוה[2]הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו־אל תחשכי האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי[3]כי ימין ושמאול תפרצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו[4]אל תיראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד[5]כי בעליך עשיך יהוה צבאות שמו וגאלך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא[6]כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך יהוה ואשת נעורים כי תמאס אמר אלהיך[7]ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדלים אקבצך[8]בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך־אמר גאלך יהוה[9]כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ־כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך[10]כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה־וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך יהוה[11]עניה סערה לא נחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים[12]ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ[13]וכל בניך למודי יהוה ורב שלום בניך[14]בצדקה תכונני רחקי מעשק כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך[15]הן גור יגור אפס מאותי־מי גר אתך עליך יפול[16]הן [Q: הנה] אנכי בראתי חרש־נפח באש פחם ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית לחבל[17]כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי יהוה וצדקתם מאתי־נאם יהוה