[1]אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו על דברי הבצרות[2]אבלה יהודה ושעריה אמללו קדרו לארץ וצוחת ירושלם עלתה[3]ואדריהם שלחו צעוריהם [Q: צעיריהם] למים באו על גבים לא מצאו מים שבו כליהם ריקם־בשו והכלמו וחפו ראשם[4]בעבור האדמה חתה כי לא היה גשם בארץ בשו אכרים חפו ראשם[5]כי גם אילת בשדה ילדה ועזוב כי לא היה דשא[6]ופראים עמדו על שפים שאפו רוח כתנים כלו עיניהם כי אין עשב[7]אם עונינו ענו בנו־יהוה עשה למען שמך כי רבו משובתינו לך חטאנו[8]מקוה ישראל מושיעו בעת צרה־למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון[9]למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו יהוה ושמך עלינו נקרא־אל תנחנו[10]כה אמר יהוה לעם הזה כן אהבו לנוע־רגליהם לא חשכו ויהוה לא רצם־עתה יזכר עונם ויפקד חטאתם[11]ויאמר יהוה אלי אל תתפלל בעד העם הזה לטובה[12]כי יצמו אינני שמע אל רנתם וכי יעלו עלה ומנחה אינני רצם כי בחרב וברעב ובדבר אנכי מכלה אותם[13]ואמר אהה אדני יהוה הנה הנבאים אמרים להם לא תראו חרב ורעב לא יהיה לכם כי שלום אמת אתן לכם במקום הזה[14]ויאמר יהוה אלי שקר הנבאים נבאים בשמי־לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם חזון שקר וקסם ואלול [Q: ואליל] ותרמות [Q: ותרמית] לבם המה מתנבאים לכם[15]לכן כה אמר יהוה על הנבאים הנבאים בשמי ואני לא שלחתים והמה אמרים חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת בחרב וברעב יתמו הנבאים ההמה[16]והעם אשר המה נבאים להם יהיו משלכים בחצות ירושלם מפני הרעב והחרב ואין מקבר להמה־המה נשיהם ובניהם ובנתיהם ושפכתי עליהם את רעתם[17]ואמרת אליהם את הדבר הזה תרדנה עיני דמעה לילה ויומם ואל תדמינה כי שבר גדול נשברה בתולת בת עמי־מכה נחלה מאד[18]אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב כי גם נביא גם כהן סחרו אל ארץ ולא ידעו[19]המאס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך־מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה[20]ידענו יהוה רשענו עון אבותינו כי חטאנו לך[21]אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך זכר אל תפר בריתך אתנו[22]היש בהבלי הגוים מגשמים ואם השמים יתנו רבבים הלא אתה הוא יהוה אלהינו ונקוה לך־כי אתה עשית את כל אלה