[1]חטאת יהודה כתובה בעט ברזל־בצפרן שמיר חרושה על לוח לבם ולקרנות מזבחותיכם[2]כזכר בניהם מזבחותם ואשריהם על עץ רענן על גבעות הגבהות[3]הררי בשדה־חילך כל אוצרותיך לבז אתן במתיך בחטאת בכל גבוליך[4]ושמטתה ובך מנחלתך אשר נתתי לך והעבדתיך את איביך בארץ אשר לא ידעת כי אש קדחתם באפי עד עולם תוקד[5]כה אמר יהוה ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן יהוה יסור לבו[6]והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב[7]ברוך הגבר אשר יבטח ביהוה והיה יהוה מבטחו[8]והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא ירא [Q: יראה] כי יבא חם והיה עלהו רענן ובשנת בצרת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי[9]עקב הלב מכל ואנש הוא מי ידענו[10]אני יהוה חקר לב בחן כליות ולתת לאיש כדרכו כפרי מעלליו[11]קרא דגר ולא ילד עשה עשר ולא במשפט בחצי ימו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל[12]כסא כבוד מרום מראשון־מקום מקדשנו[13]מקוה ישראל יהוה כל עזביך יבשו יסורי [Q: וסורי] בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים חיים את יהוה[14]רפאני יהוה וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה[15]הנה המה אמרים אלי איה דבר יהוה יבוא נא[16]ואני לא אצתי מרעה אחריך ויום אנוש לא התאויתי־אתה ידעת מוצא שפתי נכח פניך היה[17]אל תהיה לי למחתה מחסי אתה ביום רעה[18]יבשו רדפי ואל אבשה אני־יחתו המה ואל אחתה אני הביא עליהם יום רעה ומשנה שברון שברם[19]כה אמר יהוה אלי הלך ועמדת בשער בני עם [Q: העם] אשר יבאו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו ובכל שערי ירושלם[20]ואמרת אליהם שמעו דבר יהוה מלכי יהודה וכל יהודה וכל ישבי ירושלם־הבאים בשערים האלה[21]כה אמר יהוה השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלם[22]ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו וקדשתם את יום השבת כאשר צויתי את אבותיכם[23]ולא שמעו ולא הטו את אזנם ויקשו את ערפם לבלתי שומע [Q: שמוע] ולבלתי קחת מוסר[24]והיה אם שמע תשמעון אלי נאם יהוה לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את יום השבת לבלתי עשות בה כל מלאכה[25]ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים ישבים על כסא דוד רכבים ברכב ובסוסים המה ושריהם־איש יהודה וישבי ירושלם וישבה העיר הזאת לעולם[26]ובאו מערי יהודה ומסביבות ירושלם ומארץ בנימן ומן השפלה ומן ההר ומן הנגב מבאים עולה וזבח ומנחה ולבונה־ומבאי תודה בית יהוה[27]ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלם ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם־ולא תכבה