[1]בשנה התשעית לצדקיהו מלך יהודה בחדש העשרי בא נבוכדראצר מלך בבל וכל חילו אל ירושלם ויצרו עליה[2]בעשתי עשרה שנה לצדקיהו בחדש הרביעי בתשעה לחדש הבקעה העיר[3]ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך־נרגל שראצר סמגר נבו שר סכים רב סריס נרגל שראצר רב מג וכל שארית שרי מלך בבל[4]ויהי כאשר ראם צדקיהו מלך יהודה וכל אנשי המלחמה ויברחו ויצאו לילה מן העיר דרך גן המלך בשער בין החמתים ויצא דרך הערבה[5]וירדפו חיל כשדים אחריהם וישגו את צדקיהו בערבות ירחו ויקחו אותו ויעלהו אל נבוכדראצר מלך בבל רבלתה בארץ חמת וידבר אתו משפטים[6]וישחט מלך בבל את בני צדקיהו ברבלה־לעיניו ואת כל חרי יהודה שחט מלך בבל[7]ואת עיני צדקיהו עור ויאסרהו בנחשתים לביא אתו בבלה[8]ואת בית המלך ואת בית העם שרפו הכשדים באש ואת חמות ירושלם נתצו[9]ואת יתר העם הנשארים בעיר ואת הנפלים אשר נפלו עליו ואת יתר העם הנשארים־הגלה נבוזראדן רב טבחים בבל[10]ומן העם הדלים אשר אין להם מאומה השאיר נבוזראדן רב טבחים בארץ יהודה ויתן להם כרמים ויגבים ביום ההוא[11]ויצו נבוכדראצר מלך בבל על ירמיהו ביד נבוזראדן רב טבחים לאמר[12]קחנו ועיניך שים עליו ואל תעש לו מאומה רע כי אם כאשר ידבר אליך־כן עשה עמו[13]וישלח נבוזראדן רב טבחים ונבושזבן רב סריס ונרגל שראצר רב מג־וכל רבי מלך בבל[14]וישלחו ויקחו את ירמיהו מחצר המטרה ויתנו אתו אל גדליהו בן אחיקם בן שפן להוצאהו אל הבית וישב בתוך העם[15]ואל ירמיהו היה דבר יהוה בהיתו עצור בחצר המטרה לאמר[16]הלוך ואמרת לעבד מלך הכושי לאמר כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני מבי את דברי אל העיר הזאת לרעה ולא לטובה והיו לפניך ביום ההוא[17]והצלתיך ביום ההוא נאם יהוה ולא תנתן ביד האנשים אשר אתה יגור מפניהם[18]כי מלט אמלטך ובחרב לא תפל והיתה לך נפשך לשלל כי בטחת בי נאם יהוה