[1]אם תשוב ישראל נאם יהוה אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד[2]ונשבעת חי יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו[3]כי כה אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קצים[4]המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה־מפני רע מעלליכם[5]הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו ותקעו [Q: תקעו] שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל ערי המבצר[6]שאו נס ציונה העיזו אל תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון־ושבר גדול[7]עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו־לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב[8]על זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא שב חרון אף יהוה ממנו[9]והיה ביום ההוא נאם יהוה יאבד לב המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנבאים יתמהו[10]ואמר אהה אדני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד הנפש[11]בעת ההיא יאמר לעם הזה ולירושלם רוח צח שפים במדבר דרך בת עמי־לוא לזרות ולוא להבר[12]רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם אני אדבר משפטים אותם[13]הנה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו־קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו[14]כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך[15]כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים[16]הזכירו לגוים הנה השמיעו על ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על ערי יהודה קולם[17]כשמרי שדי היו עליה מסביב כי אתי מרתה נאם יהוה[18]דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך[19]מעי מעי אחולה [Q: אחילה] קירות לבי המה לי לבי־לא אחרש כי קול שופר שמעתי [Q: שמעת] נפשי תרועת מלחמה[20]שבר על שבר נקרא כי שדדה כל הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי[21]עד מתי אראה נס־אשמעה קול שופר[22]כי אויל עמי אותי לא ידעו־בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו[23]ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם[24]ראיתי ההרים והנה רעשים וכל הגבעות התקלקלו[25]ראיתי והנה אין האדם וכל עוף השמים נדדו[26]ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל עריו נתצו מפני יהוה־מפני חרון אפו[27]כי כה אמר יהוה שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה[28]על זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל־על כי דברתי זמתי ולא נחמתי ולא אשוב ממנה[29]מקול פרש ורמה קשת ברחת כל העיר־באו בעבים ובכפים עלו כל העיר עזובה ואין יושב בהן איש[30]ואתי [Q: ואת] שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך־לשוא תתיפי מאסו בך עגבים נפשך יבקשו[31]כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה־קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה אוי נא לי כי עיפה נפשי להרגים