[1]הדבר אשר דבר יהוה אל בבל־אל ארץ כשדים ביד ירמיהו הנביא [2]הגידו בגוים והשמיעו ושאו נס השמיעו אל תכחדו אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה [3]כי עלה עליה גוי מצפון הוא ישית את ארצה לשמה ולא יהיה יושב בה מאדם ועד בהמה נדו הלכו [4]בימים ההמה ובעת ההיא נאם יהוה יבאו בני ישראל המה ובני יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת יהוה אלהיהם יבקשו [5]ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל יהוה ברית עולם לא תשכח [6]צאן אבדות היה [Q: היו] עמי־רעיהם התעום הרים שובבים [Q: שובבום] מהר אל גבעה הלכו שכחו רבצם [7]כל מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו ליהוה נוה צדק ומקוה אבותיהם יהוה [8]נדו מתוך בבל ומארץ כשדים יצאו [Q: צאו] והיו כעתודים לפני צאן [9]כי הנה אנכי מעיר ומעלה על בבל קהל גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משם תלכד חציו כגבור משכיל לא ישוב ריקם [10]והיתה כשדים לשלל כל שלליה ישבעו נאם יהוה [11]כי תשמחי [Q: תשמחו] כי תעלזי [Q: תעלזו] שסי נחלתי כי תפושי [Q: תפושו] כעגלה דשה ותצהלי [Q: ותצהלו] כאברים [12]בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה [13]מקצף יהוה לא תשב והיתה שממה כלה כל עבר על בבל ישם וישרק על כל מכותיה [14]ערכו על בבל סביב כל דרכי קשת ידו אליה אל תחמלו אל חץ כי ליהוה חטאה [15]הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו אשויתיה [Q: אשיותיה] נהרסו חומותיה כי נקמת יהוה היא הנקמו בה כאשר עשתה עשו לה [16]כרתו זורע מבבל ותפש מגל בעת קציר־מפני חרב היונה איש אל עמו יפנו ואיש לארצו ינסו [17]שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל [18]לכן כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פקד אל מלך בבל ואל ארצו־כאשר פקדתי אל מלך אשור [19]ושבבתי את ישראל אל נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו [20]בימים ההם ובעת ההיא נאם יהוה יבקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר [21]על הארץ מרתים עלה עליה ואל יושבי פקוד חרב והחרם אחריהם נאם יהוה ועשה ככל אשר צויתיך [22]קול מלחמה בארץ־ושבר גדול [23]איך נגדע וישבר פטיש כל הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים [24]יקשתי לך וגם נלכדת בבל ואת לא ידעת נמצאת וגם נתפשת־כי ביהוה התגרית [25]פתח יהוה את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא לאדני יהוה צבאות־בארץ כשדים [26]באו לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו ערמים והחרימוה אל תהי לה שארית [27]חרבו כל פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי בא יומם עת פקדתם [28]קול נסים ופלטים מארץ בבל להגיד בציון את נקמת יהוה אלהינו־נקמת היכלו [29]השמיעו אל בבל רבים כל דרכי קשת חנו עליה סביב אל יהי [Q: לה] פליטה שלמו לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו לה כי אל יהוה זדה אל קדוש ישראל [30]לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל אנשי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאם יהוה [31]הנני אליך זדון נאם אדני יהוה צבאות כי בא יומך עת פקדתיך [32]וכשל זדון ונפל ואין לו מקים והצתי אש בעריו ואכלה כל סביבתיו [33]כה אמר יהוה צבאות עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו וכל שביהם החזיקו בם מאנו שלחם [34]גאלם חזק יהוה צבאות שמו־ריב יריב את ריבם למען הרגיע את הארץ והרגיז לישבי בבל [35]חרב על כשדים נאם יהוה ואל ישבי בבל ואל שריה ואל חכמיה [36]חרב אל הבדים ונאלו חרב אל גבוריה וחתו [37]חרב אל סוסיו ואל רכבו ואל כל הערב אשר בתוכה־והיו לנשים חרב אל אוצרתיה ובזזו [38]חרב אל מימיה ויבשו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו [39]לכן ישבו ציים את איים וישבו בה בנות יענה ולא תשב עוד לנצח ולא תשכון עד דור ודר [40]כמהפכת אלהים את סדם ואת עמרה ואת שכניה־נאם יהוה לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם [41]הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי ארץ [42]קשת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו־קולם כים יהמה ועל סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת בבל [43]שמע מלך בבל את שמעם ורפו ידיו צרה החזיקתהו־חיל כיולדה [44]הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן־כי ארגעה ארוצם [Q: אריצם] מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יועדני ומי זה רעה אשר יעמד לפני [45]לכן שמעו עצת יהוה אשר יעץ אל בבל ומחשבותיו אשר חשב אל ארץ כשדים אם לא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוה [46]מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ וזעקה בגוים נשמע
Credit

Source: unbound.biola.edu
Top