[1]הדבר אשר דבר יהוה אל בבל־אל ארץ כשדים ביד ירמיהו הנביא[2]הגידו בגוים והשמיעו ושאו נס השמיעו אל תכחדו אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה[3]כי עלה עליה גוי מצפון הוא ישית את ארצה לשמה ולא יהיה יושב בה מאדם ועד בהמה נדו הלכו[4]בימים ההמה ובעת ההיא נאם יהוה יבאו בני ישראל המה ובני יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת יהוה אלהיהם יבקשו[5]ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל יהוה ברית עולם לא תשכח[6]צאן אבדות היה [Q: היו] עמי־רעיהם התעום הרים שובבים [Q: שובבום] מהר אל גבעה הלכו שכחו רבצם[7]כל מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו ליהוה נוה צדק ומקוה אבותיהם יהוה[8]נדו מתוך בבל ומארץ כשדים יצאו [Q: צאו] והיו כעתודים לפני צאן[9]כי הנה אנכי מעיר ומעלה על בבל קהל גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משם תלכד חציו כגבור משכיל לא ישוב ריקם[10]והיתה כשדים לשלל כל שלליה ישבעו נאם יהוה[11]כי תשמחי [Q: תשמחו] כי תעלזי [Q: תעלזו] שסי נחלתי כי תפושי [Q: תפושו] כעגלה דשה ותצהלי [Q: ותצהלו] כאברים[12]בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה[13]מקצף יהוה לא תשב והיתה שממה כלה כל עבר על בבל ישם וישרק על כל מכותיה[14]ערכו על בבל סביב כל דרכי קשת ידו אליה אל תחמלו אל חץ כי ליהוה חטאה[15]הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו אשויתיה [Q: אשיותיה] נהרסו חומותיה כי נקמת יהוה היא הנקמו בה כאשר עשתה עשו לה[16]כרתו זורע מבבל ותפש מגל בעת קציר־מפני חרב היונה איש אל עמו יפנו ואיש לארצו ינסו[17]שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל[18]לכן כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פקד אל מלך בבל ואל ארצו־כאשר פקדתי אל מלך אשור[19]ושבבתי את ישראל אל נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו[20]בימים ההם ובעת ההיא נאם יהוה יבקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר[21]על הארץ מרתים עלה עליה ואל יושבי פקוד חרב והחרם אחריהם נאם יהוה ועשה ככל אשר צויתיך[22]קול מלחמה בארץ־ושבר גדול[23]איך נגדע וישבר פטיש כל הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים[24]יקשתי לך וגם נלכדת בבל ואת לא ידעת נמצאת וגם נתפשת־כי ביהוה התגרית[25]פתח יהוה את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא לאדני יהוה צבאות־בארץ כשדים[26]באו לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו ערמים והחרימוה אל תהי לה שארית[27]חרבו כל פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי בא יומם עת פקדתם[28]קול נסים ופלטים מארץ בבל להגיד בציון את נקמת יהוה אלהינו־נקמת היכלו[29]השמיעו אל בבל רבים כל דרכי קשת חנו עליה סביב אל יהי [Q: לה] פליטה שלמו לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו לה כי אל יהוה זדה אל קדוש ישראל[30]לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל אנשי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאם יהוה[31]הנני אליך זדון נאם אדני יהוה צבאות כי בא יומך עת פקדתיך[32]וכשל זדון ונפל ואין לו מקים והצתי אש בעריו ואכלה כל סביבתיו[33]כה אמר יהוה צבאות עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו וכל שביהם החזיקו בם מאנו שלחם[34]גאלם חזק יהוה צבאות שמו־ריב יריב את ריבם למען הרגיע את הארץ והרגיז לישבי בבל[35]חרב על כשדים נאם יהוה ואל ישבי בבל ואל שריה ואל חכמיה[36]חרב אל הבדים ונאלו חרב אל גבוריה וחתו[37]חרב אל סוסיו ואל רכבו ואל כל הערב אשר בתוכה־והיו לנשים חרב אל אוצרתיה ובזזו[38]חרב אל מימיה ויבשו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו[39]לכן ישבו ציים את איים וישבו בה בנות יענה ולא תשב עוד לנצח ולא תשכון עד דור ודר[40]כמהפכת אלהים את סדם ואת עמרה ואת שכניה־נאם יהוה לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם[41]הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי ארץ[42]קשת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו־קולם כים יהמה ועל סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת בבל[43]שמע מלך בבל את שמעם ורפו ידיו צרה החזיקתהו־חיל כיולדה[44]הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן־כי ארגעה ארוצם [Q: אריצם] מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יועדני ומי זה רעה אשר יעמד לפני[45]לכן שמעו עצת יהוה אשר יעץ אל בבל ומחשבותיו אשר חשב אל ארץ כשדים אם לא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוה[46]מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ וזעקה בגוים נשמע