[1]כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו[2]ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה[3]קץ שם לחשך ולכל־תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות[4]פרץ נחל מעם־גר־הנשכחים מני־רגל דלו מאנוש נעו[5]ארץ־ממנה יצא־לחם ותחתיה נהפך כמו־אש[6]מקום־ספיר אבניה ועפרת זהב לו[7]נתיב לא־ידעו עיט ולא שזפתו עין איה[8]לא־הדריכוהו בני־שחץ לא־עדה עליו שחל[9]בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים[10]בצורות יארים בקע וכל־יקר ראתה עינו[11]מבכי נהרות חבש ותעלמה יצא אור[12]והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה[13]לא־ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים[14]תהום אמר לא בי־היא וים אמר אין עמדי[15]לא־יתן סגור תחתיה ולא ישקל כסף מחירה[16]לא־תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר[17]לא־יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי־פז[18]ראמות וגביש לא יזכר ומשך חכמה מפנינים[19]לא־יערכנה פטדת־כוש בכתם טהור לא תסלה[20]והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה[21]ונעלמה מעיני כל־חי ומעוף השמים נסתרה[22]אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה[23]אלהים הבין דרכה והוא ידע את־מקומה[24]כי־הוא לקצות־הארץ יביט תחת כל־השמים יראה[25]לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה[26]בעשתו למטר חק ודרך לחזיז קלות[27]אז ראה ויספרה הכינה וגם־חקרה[28]ויאמר לאדם־הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה