[1]משא דבר יהוה אל ישראל ביד מלאכי[2]אהבתי אתכם אמר יהוה ואמרתם במה אהבתנו הלוא אח עשו ליעקב נאם יהוה ואהב את יעקב[3]ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה ואת נחלתו לתנות מדבר[4]כי תאמר אדום רששנו ונשוב ונבנה חרבות־כה אמר יהוה צבאות המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם גבול רשעה והעם אשר זעם יהוה עד עולם[5]ועיניכם תראינה ואתם תאמרו יגדל יהוה מעל לגבול ישראל[6]בן יכבד אב ועבד אדניו ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי אמר יהוה צבאות לכם הכהנים בוזי שמי ואמרתם במה בזינו את שמך[7]מגישים על מזבחי לחם מגאל ואמרתם במה גאלנוך באמרכם שלחן יהוה נבזה הוא[8]וכי תגישון עור לזבח אין רע וכי תגישו פסח וחלה אין רע הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך־אמר יהוה צבאות[9]ועתה חלו נא פני אל ויחננו מידכם היתה זאת־הישא מכם פנים אמר יהוה צבאות[10]מי גם בכם ויסגר דלתים ולא תאירו מזבחי חנם אין לי חפץ בכם אמר יהוה צבאות ומנחה לא ארצה מידכם[11]כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר יהוה צבאות[12]ואתם מחללים אותו־באמרכם שלחן אדני מגאל הוא וניבו נבזה אכלו[13]ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו אמר יהוה צבאות והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה והבאתם את המנחה הארצה אותה מידכם אמר יהוה[14]וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונדר וזבח משחת לאדני כי מלך גדול אני אמר יהוה צבאות ושמי נורא בגוים