[1]דבר יהוה אשר היה אל מיכה המרשתי בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה־אשר חזה על שמרון וירושלם[2]שמעו עמים כלם הקשיבי ארץ ומלאה ויהי אדני יהוה בכם לעד אדני מהיכל קדשו[3]כי הנה יהוה יצא ממקומו וירד ודרך על במותי [Q: במתי] ארץ[4]ונמסו ההרים תחתיו והעמקים יתבקעו כדונג מפני האש כמים מגרים במורד[5]בפשע יעקב כל זאת ובחטאות בית ישראל מי פשע יעקב הלוא שמרון ומי במות יהודה הלוא ירושלם[6]ושמתי שמרון לעי השדה למטעי כרם והגרתי לגי אבניה ויסדיה אגלה[7]וכל פסיליה יכתו וכל אתנניה ישרפו באש וכל עצביה אשים שממה כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו[8]על זאת אספדה ואילילה אילכה שילל [Q: שולל] וערום אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה[9]כי אנושה מכותיה כי באה עד יהודה־נגע עד שער עמי עד ירושלם[10]בגת אל תגידו־בכו אל תבכו בבית לעפרה עפר התפלשתי [Q: התפלשי][11]עברי לכם יושבת שפיר עריה בשת לא יצאה יושבת צאנן־מספד בית האצל יקח מכם עמדתו[12]כי חלה לטוב יושבת מרות כי ירד רע מאת יהוה לשער ירושלם[13]רתם המרכבה לרכש יושבת לכיש ראשית חטאת היא לבת ציון כי בך נמצאו פשעי ישראל[14]לכן תתני שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל[15]עד הירש אבי לך יושבת מרשה עד עדלם יבוא כבוד ישראל[16]קרחי וגזי על בני תענוגיך הרחבי קרחתך כנשר כי גלו ממך