[1]ביום ההוא נקרא בספר משה־באזני העם ונמצא כתוב בו אשר לא יבוא עמני ומואבי בקהל האלהים עד עולם[2]כי לא קדמו את בני ישראל בלחם ובמים וישכר עליו את בלעם לקללו ויהפך אלהינו הקללה לברכה[3]ויהי כשמעם את התורה ויבדילו כל ערב מישראל[4]ולפני מזה־אלישיב הכהן נתון בלשכת בית אלהינו קרוב לטוביה[5]ויעש לו לשכה גדולה ושם היו לפנים נתנים את המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר־מצות הלוים והמשררים והשוערים ותרומת הכהנים[6]ובכל זה לא הייתי בירושלם כי בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא מלך בבל באתי אל המלך ולקץ ימים נשאלתי מן המלך[7]ואבוא לירושלם ואבינה ברעה אשר עשה אלישיב לטוביה־לעשות לו נשכה בחצרי בית האלהים[8]וירע לי מאד ואשליכה את כל כלי בית טוביה החוץ־מן הלשכה[9]ואמרה ויטהרו הלשכות ואשיבה שם כלי בית האלהים את המנחה והלבונה[10]ואדעה כי מניות הלוים לא נתנה ויברחו איש לשדהו הלוים והמשררים עשי המלאכה[11]ואריבה את הסגנים ואמרה מדוע נעזב בית האלהים ואקבצם ואעמדם על עמדם[12]וכל יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר־לאוצרות[13]ואוצרה על אוצרות שלמיה הכהן וצדוק הסופר ופדיה מן הלוים ועל ידם חנן בן זכור בן מתניה כי נאמנים נחשבו ועליהם לחלק לאחיהם[14]זכרה לי אלהי על זאת ואל תמח חסדי אשר עשיתי בבית אלהי־ובמשמריו[15]בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערמות ועמסים על החמרים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד ביום מכרם ציד[16]והצרים ישבו בה מביאים דאג וכל מכר ומוכרים בשבת לבני יהודה ובירושלם[17]ואריבה את חרי יהודה ואמרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עשים ומחללים את יום השבת[18]הלוא כה עשו אבתיכם־ויבא אלהינו עלינו את כל הרעה הזאת ועל העיר הזאת ואתם מוסיפים חרון על ישראל לחלל את השבת[19]ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות ואמרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת ומנערי העמדתי על השערים־לא יבוא משא ביום השבת[20]וילינו הרכלים ומכרי כל ממכר מחוץ לירושלם־פעם ושתים[21]ואעידה בהם ואמרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה־אם תשנו יד אשלח בכם מן העת ההיא לא באו בשבת[22]ואמרה ללוים אשר יהיו מטהרים ובאים שמרים השערים־לקדש את יום השבת גם זאת זכרה לי אלהי וחוסה עלי כרב חסדך[23]גם בימים ההם ראיתי את היהודים השיבו נשים אשדודיות [Q: אשדדיות] עמוניות [Q: עמניות] מואביות[24]ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית־וכלשון עם ועם[25]ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים אם תתנו בנתיכם לבניהם ואם תשאו מבנתיהם לבניכם ולכם[26]הלוא על אלה חטא שלמה מלך ישראל ובגוים הרבים לא היה מלך כמהו ואהוב לאלהיו היה ויתנהו אלהים מלך על כל ישראל גם אותו החטיאו הנשים הנכריות[27]ולכם הנשמע לעשת את כל הרעה הגדולה הזאת־למעל באלהינו להשיב נשים נכריות[28]ומבני יוידע בן אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי[29]זכרה להם אלהי על גאלי הכהנה וברית הכהנה והלוים[30]וטהרתים מכל נכר ואעמידה משמרות לכהנים וללוים איש במלאכתו[31]ולקרבן העצים בעתים מזמנות ולבכורים זכרה לי אלהי לטובה