[1]וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר[2]זאת חקת התורה אשר צוה יהוה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על[3]ונתתם אתה אל אלעזר הכהן והוציא אתה אל מחוץ למחנה ושחט אתה לפניו[4]ולקח אלעזר הכהן מדמה־באצבעו והזה אל נכח פני אהל מועד מדמה־שבע פעמים[5]ושרף את הפרה לעיניו את ערה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרף[6]ולקח הכהן עץ ארז ואזוב־ושני תולעת והשליך אל תוך שרפת הפרה[7]וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו במים ואחר יבא אל המחנה וטמא הכהן עד הערב[8]והשרף אתה־יכבס בגדיו במים ורחץ בשרו במים וטמא עד הערב[9]ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה־חטאת הוא[10]וכבס האסף את אפר הפרה את בגדיו וטמא עד הערב והיתה לבני ישראל ולגר הגר בתוכם־לחקת עולם[11]הנגע במת לכל נפש אדם־וטמא שבעת ימים[12]הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי־יטהר ואם לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי־לא יטהר[13]כל הנגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא את משכן יהוה טמא־ונכרתה הנפש ההוא מישראל כי מי נדה לא זרק עליו טמא יהיה־עוד טמאתו בו[14]זאת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים[15]וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו־טמא הוא[16]וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר־יטמא שבעת ימים[17]ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי[18]ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והזה על האהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם ועל הנגע בעצם או בחלל או במת או בקבר[19]והזה הטהר על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב[20]ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל כי את מקדש יהוה טמא מי נדה לא זרק עליו־טמא הוא[21]והיתה להם לחקת עולם ומזה מי הנדה יכבס בגדיו והנגע במי הנדה יטמא עד הערב[22]וכל אשר יגע בו הטמא יטמא והנפש הנגעת תטמא עד הערב