[1]וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב[2]ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן[3]ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף יהוה בישראל[4]ויאמר יהוה אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש וישב חרון אף יהוה מישראל[5]ויאמר משה אל שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור[6]והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בכים פתח אהל מועד[7]וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו[8]ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם־את איש ישראל ואת האשה אל קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל[9]ויהיו המתים במגפה־ארבעה ועשרים אלף[10]וידבר יהוה אל משה לאמר[11]פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי[12]לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום[13]והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם־תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל[14]ושם איש ישראל המכה אשר הכה את המדינית־זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעני[15]ושם האשה המכה המדינית כזבי בת צור ראש אמות בית אב במדין הוא[16]וידבר יהוה אל משה לאמר[17]צרור את המדינים והכיתם אותם[18]כי צררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם המכה ביום המגפה על דבר פעור