[1]וידבר יהוה אל משה לאמר[2]צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש[3]מזכר עד נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה תשלחום ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שכן בתוכם[4]ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם אל מחוץ למחנה כאשר דבר יהוה אל משה כן עשו בני ישראל[5]וידבר יהוה אל משה לאמר[6]דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל ביהוה ואשמה הנפש ההוא[7]והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו ונתן לאשר אשם לו[8]ואם אין לאיש גאל להשיב האשם אליו־האשם המושב ליהוה לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו[9]וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן־לו יהיה[10]ואיש את קדשיו לו יהיו איש אשר יתן לכהן לו יהיה[11]וידבר יהוה אל משה לאמר[12]דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל[13]ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה והוא לא נתפשה[14]ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה[15]והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה־כי מנחת קנאת הוא מנחת זכרון מזכרת עון[16]והקריב אתה הכהן והעמדה לפני יהוה[17]ולקח הכהן מים קדשים בכלי חרש ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים[18]והעמיד הכהן את האשה לפני יהוה ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים[19]והשביע אתה הכהן ואמר אל האשה אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך־הנקי ממי המרים המאררים האלה[20]ואת כי שטית תחת אישך־וכי נטמאת ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך[21]והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה יתן יהוה אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך־בתת יהוה את ירכך נפלת ואת בטנך צבה[22]ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך ואמרה האשה אמן אמן[23]וכתב את האלת האלה הכהן־בספר ומחה אל מי המרים[24]והשקה את האשה את מי המרים המאררים ובאו בה המים המאררים למרים[25]ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאת והניף את המנחה לפני יהוה והקריב אתה אל המזבח[26]וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה ואחר ישקה את האשה את המים[27]והשקה את המים והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה־ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה האשה לאלה בקרב עמה[28]ואם לא נטמאה האשה וטהרה הוא־ונקתה ונזרעה זרע[29]זאת תורת הקנאת אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה[30]או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה־וקנא את אשתו והעמיד את האשה לפני יהוה ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת[31]ונקה האיש מעון והאשה ההוא תשא את עונה