[1]משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך[2]זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר־ציון זה שכנת בו[3]הרימה פעמיך למשאות נצח כל־הרע אויב בקדש[4]שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות[5]יודע כמביא למעלה בסבך־עץ קרדמות[6]ועת [Q: ועתה] פתוחיה יחד בכשיל וכילפות יהלמון[7]שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן־שמך[8]אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל־מועדי־אל בארץ[9]אותתינו לא ראינו אין־עוד נביא ולא־אתנו ידע עד־מה[10]עד־מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח[11]למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך [Q: חיקך] כלה[12]ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ[13]אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על־המים[14]אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים[15]אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן[16]לך יום אף־לך לילה אתה הכינות מאור ושמש[17]אתה הצבת כל־גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם[18]זכר־זאת־אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך[19]אל־תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל־תשכח לנצח[20]הבט לברית כי מלאו מחשכי־ארץ נאות חמס[21]אל־ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך[22]קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני־נבל כל־היום[23]אל־תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד