[1]בחדש השמיני בשנת שתים לדריוש־היה דבר יהוה אל זכריה בן ברכיה בן עדו הנביא לאמר[2]קצף יהוה על אבותיכם קצף[3]ואמרת אלהם כה אמר יהוה צבאות שובו אלי נאם יהוה צבאות־ואשוב אליכם אמר יהוה צבאות[4]אל תהיו כאבתיכם אשר קראו אליהם הנביאים הראשנים לאמר כה אמר יהוה צבאות שובו נא מדרכיכם הרעים ומעליליכם [Q: ומעלליכם] הרעים ולא שמעו ולא הקשיבו אלי נאם יהוה[5]אבותיכם איה הם והנבאים־הלעולם יחיו[6]אך דברי וחקי אשר צויתי את עבדי הנביאים הלוא השיגו אבתיכם וישובו ויאמרו כאשר זמם יהוה צבאות לעשות לנו כדרכינו וכמעללינו כן עשה אתנו[7]ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש הוא חדש שבט בשנת שתים לדריוש־היה דבר יהוה אל זכריה בן ברכיהו בן עדוא הנביא לאמר[8]ראיתי הלילה והנה איש רכב על סוס אדם והוא עמד בין ההדסים אשר במצלה ואחריו סוסים אדמים שרקים ולבנים[9]ואמר מה אלה אדני ויאמר אלי המלאך הדבר בי אני אראך מה המה אלה[10]ויען האיש העמד בין ההדסים־ויאמר אלה אשר שלח יהוה להתהלך בארץ[11]ויענו את מלאך יהוה העמד בין ההדסים ויאמרו התהלכנו בארץ והנה כל הארץ ישבת ושקטת[12]ויען מלאך יהוה ויאמר יהוה צבאות עד מתי אתה לא תרחם את ירושלם ואת ערי יהודה־אשר זעמתה זה שבעים שנה[13]ויען יהוה את המלאך הדבר בי־דברים טובים דברים נחמים[14]ויאמר אלי המלאך הדבר בי קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות קנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה[15]וקצף גדול אני קצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה[16]לכן כה אמר יהוה שבתי לירושלם ברחמים־ביתי יבנה בה נאם יהוה צבאות וקוה [Q: וקו] ינטה על ירושלם[17]עוד קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות עוד תפוצנה ערי מטוב ונחם יהוה עוד את ציון ובחר עוד בירושלם[18][No verse][19][No verse][20][No verse][21][No verse]