[1]ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר יהוה אל זכריה בארבעה לחדש התשעי־בכסלו[2]וישלח בית אל שראצר ורגם מלך ואנשיו־לחלות את פני יהוה[3]לאמר אל הכהנים אשר לבית יהוה צבאות ואל הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי־הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים[4]ויהי דבר יהוה צבאות אלי לאמר[5]אמר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה־הצום צמתני אני[6]וכי תאכלו וכי תשתו־הלוא אתם האכלים ואתם השתים[7]הלוא את הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה ישב[8]ויהי דבר יהוה אל זכריה לאמר[9]כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו[10]ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם[11]וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע[12]ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות[13]ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות[14]ואסערם על כל הגוים אשר לא ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ חמדה לשמה