[1]משא דבר יהוה בארץ חדרך ודמשק מנחתו כי ליהוה עין אדם וכל שבטי ישראל[2]וגם חמת תגבל בה צר וצידון כי חכמה מאד[3]ותבן צר מצור לה ותצבר כסף כעפר וחרוץ כטיט חוצות[4]הנה אדני יורשנה והכה בים חילה והיא באש תאכל[5]תרא אשקלון ותירא ועזה ותחיל מאד ועקרון כי הביש מבטה ואבד מלך מעזה ואשקלון לא תשב[6]וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלשתים[7]והסרתי דמיו מפיו ושקציו מבין שניו ונשאר גם הוא לאלהינו והיה כאלף ביהודה ועקרון כיבוסי[8]וחניתי לביתי מצבה מעבר ומשב ולא יעבר עליהם עוד נגש כי עתה ראיתי בעיני[9]גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות[10]והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלם ונכרתה קשת מלחמה ודבר שלום לגוים ומשלו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ[11]גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו[12]שובו לבצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך[13]כי דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על בניך יון ושמתיך כחרב גבור[14]ויהוה עליהם יראה ויצא כברק חצו ואדני יהוה בשופר יתקע והלך בסערות תימן[15]יהוה צבאות יגן עליהם ואכלו וכבשו אבני קלע ושתו המו כמו יין ומלאו כמזרק־כזויות מזבח[16]והושיעם יהוה אלהיהם ביום ההוא־כצאן עמו כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו[17]כי מה טובו ומה יפיו־דגן בחורים ותירוש ינובב בתלות