[1]ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב חי יהוה אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר־כי אם לפי דברי[2]ויהי דבר יהוה אליו לאמר[3]לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על פני הירדן[4]והיה מהנחל תשתה ואת הערבים צויתי לכלכלך שם[5]וילך ויעש כדבר יהוה וילך וישב בנחל כרית אשר על פני הירדן[6]והערבים מבאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ומן הנחל ישתה[7]ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא היה גשם בארץ[8]ויהי דבר יהוה אליו לאמר[9]קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך[10]ויקם וילך צרפתה ויבא אל פתח העיר והנה שם אשה אלמנה מקששת עצים ויקרא אליה ויאמר קחי נא לי מעט מים בכלי ואשתה[11]ותלך לקחת ויקרא אליה ויאמר לקחי נא לי פת לחם בידך[12]ותאמר חי יהוה אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו[13]ויאמר אליה אליהו אל תיראי באי עשי כדברך אך עשי לי משם עגה קטנה בראשנה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרנה[14]כי כה אמר יהוה אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תתן [Q: תת] יהוה גשם־על פני האדמה[15]ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל הוא והיא [Q: היא והוא] וביתה ימים[16]כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר־כדבר יהוה אשר דבר ביד אליהו[17]ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא נותרה בו נשמה[18]ותאמר אל אליהו מה לי ולך איש האלהים באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני[19]ויאמר אליה תני לי את בנך ויקחהו מחיקה ויעלהו אל העליה אשר הוא ישב שם וישכבהו על מטתו[20]ויקרא אל יהוה ויאמר יהוה אלהי־הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה[21]ויתמדד על הילד שלש פעמים ויקרא אל יהוה ויאמר יהוה אלהי תשב נא נפש הילד הזה על קרבו[22]וישמע יהוה בקול אליהו ותשב נפש הילד על קרבו ויחי[23]ויקח אליהו את הילד וירדהו מן העליה הביתה ויתנהו לאמו ויאמר אליהו ראי חי בנך[24]ותאמר האשה אל אליהו עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר יהוה בפיך אמת