[1]ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי ביהוה רמה קרני ביהוה רחב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך[2]אין קדוש כיהוה כי אין בלתך ואין צור כאלהינו[3]אל תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות יהוה ולא [Q: ולו] נתכנו עללות[4]קשת גברים חתים ונכשלים אזרו חיל[5]שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה[6]יהוה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל[7]יהוה מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם[8]מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחלם כי ליהוה מצקי ארץ וישת עליהם תבל[9]רגלי חסידו ישמר ורשעים בחשך ידמו כי לא בכח יגבר איש[10]יהוה יחתו מריבו עלו בשמים ירעם־יהוה ידין אפסי ארץ ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו[11]וילך אלקנה הרמתה על ביתו והנער היה משרת את יהוה את פני עלי הכהן[12]ובני עלי בני בליעל לא ידעו את יהוה[13]ומשפט הכהנים את העם־כל איש זבח זבח ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש השנים בידו[14]והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור־כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו ככה יעשו לכל ישראל הבאים שם בשלה[15]גם בטרם יקטרון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לצלות לכהן ולא יקח ממך בשר מבשל כי אם חי[16]ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך ואמר לו [Q: לא] כי עתה תתן־ואם לא לקחתי בחזקה[17]ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני יהוה כי נאצו האנשים את מנחת יהוה[18]ושמואל משרת את פני יהוה נער חגור אפוד בד[19]ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה־בעלותה את אישה לזבח את זבח הימים[20]וברך עלי את אלקנה ואת אשתו ואמר ישם יהוה לך זרע מן האשה הזאת תחת השאלה אשר שאל ליהוה והלכו למקומו[21]כי פקד יהוה את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות ויגדל הנער שמואל עם יהוה[22]ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון את הנשים הצבאות פתח אהל מועד[23]ויאמר להם למה תעשון כדברים האלה אשר אנכי שמע את דבריכם רעים מאת כל העם אלה[24]אל בני כי לוא טובה השמעה אשר אנכי שמע מעברים עם יהוה[25]אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים ואם ליהוה יחטא איש מי יתפלל לו ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ יהוה להמיתם[26]והנער שמואל הלך וגדל וטוב גם עם יהוה וגם עם אנשים[27]ויבא איש אלהים אל עלי ויאמר אליו כה אמר יהוה הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה[28]ובחר אתו מכל שבטי ישראל לי לכהן לעלות על מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את כל אשי בני ישראל[29]למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את בניך ממני להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל לעמי[30]לכן נאם יהוה אלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם ועתה נאם יהוה חלילה לי כי מכבדי אכבד ובזי יקלו[31]הנה ימים באים וגדעתי את זרעך ואת זרע בית אביך־מהיות זקן בביתך[32]והבטת צר מעון בכל אשר ייטיב את ישראל ולא יהיה זקן בביתך כל הימים[33]ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך ולאדיב את נפשך וכל מרבית ביתך ימותו אנשים[34]וזה לך האות אשר יבא אל שני בניך־אל חפני ופינחס ביום אחד ימותו שניהם[35]והקימתי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ובניתי לו בית נאמן והתהלך לפני משיחי כל הימים[36]והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם ואמר ספחני נא אל אחת הכהנות־לאכל פת לחם