[1]ויקם וילך ויהונתן בא העיר[2]ויבא דוד נבה אל אחימלך הכהן ויחרד אחימלך לקראת דוד ויאמר לו מדוע אתה לבדך ואיש אין אתך[3]ויאמר דוד לאחימלך הכהן המלך צוני דבר ויאמר אלי איש אל ידע מאומה את הדבר אשר אנכי שלחך ואשר צויתך ואת הנערים יודעתי אל מקום פלני אלמוני[4]ועתה מה יש תחת ידך חמשה לחם־תנה בידי או הנמצא[5]ויען הכהן את דוד ויאמר אין לחם חל אל תחת ידי כי אם לחם קדש יש אם נשמרו הנערים אך מאשה[6]ויען דוד את הכהן ויאמר לו כי אם אשה עצרה לנו כתמול שלשם בצאתי ויהיו כלי הנערים קדש והוא דרך חל־ואף כי היום יקדש בכלי[7]ויתן לו הכהן קדש כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני יהוה לשום לחם חם ביום הלקחו[8]ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני יהוה ושמו דאג האדמי־אביר הרעים אשר לשאול[9]ויאמר דוד לאחימלך ואין יש פה תחת ידך חנית או חרב כי גם חרבי וגם כלי לא לקחתי בידי כי היה דבר המלך נחוץ[10]ויאמר הכהן חרב גלית הפלשתי אשר הכית בעמק האלה הנה היא לוטה בשמלה אחרי האפוד־אם אתה תקח לך קח כי אין אחרת זולתה בזה ויאמר דוד אין כמוה תננה לי[11]ויקם דוד ויברח ביום ההוא מפני שאול ויבא אל אכיש מלך גת[12]ויאמרו עבדי אכיש אליו הלוא זה דוד מלך הארץ הלוא לזה יענו במחלות לאמר הכה שאול באלפו ודוד ברבבתו[13]וישם דוד את הדברים האלה בלבבו וירא מאד מפני אכיש מלך גת[14]וישנו את טעמו בעיניהם ויתהלל בידם ויתו על דלתות השער ויורד רירו אל זקנו[15]ויאמר אכיש אל עבדיו הנה תראו איש משתגע למה תביאו אתו אלי[16]חסר משגעים אני כי הבאתם את זה להשתגע עלי הזה יבוא אל ביתי