|
|
| [1]ויהי אחרי כן ולאבשלום בן דוד אחות יפה־ושמה תמר ויאהבה אמנון בן דוד |
[1]Now after this so it was, that Absalom the son of David having a fair sister, whose name was Tamar, Amnon the son of David loved her. |
| [2]ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחתו־כי בתולה היא ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה |
[2]And Amnon was so sore vexed, that he fell sick for his sister Tamar: for she was a virgin, and it seemed hard to Amnon to do anything to her. |
| [3]ולאמנון רע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד |
[3]But Amnon had a friend called Jonadab, the son of Shimeah David's brother: and Jonadab was a very subtle man. |
| [4]ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר־הלוא תגיד לי ויאמר לו אמנון את תמר אחות אבשלם אחי אני אהב |
[4]Who said unto him, Why art thou the king's son so lean from day to day? Wilt thou not tell me? Then Amnon answered him, I love Tamar my brother Absalom's sister. |
| [5]ויאמר לו יהונדב שכב על משכבך והתחל ובא אביך לראותך ואמרת אליו תבא נא תמר אחותי ותברני לחם ועשתה לעיני את הבריה למען אשר אראה ואכלתי מידה |
[5]And Jonadab said unto him, Lie down on thy bed, and make thyself sick: and when thy father shall come to see thee, say unto him, I pray thee, let my sister Tamar come, and give me meat, and let her dress meat in my sight, that I may see it, and eat it of her hand. |
| [6]וישכב אמנון ויתחל ויבא המלך לראותו ויאמר אמנון אל המלך תבוא נא תמר אחתי ותלבב לעיני שתי לבבות ואברה מידה |
[6]So Amnon lay down, and made himself sick: and when the king came to see him, Amnon said unto the king, I pray thee, let Tamar my sister come, and make me a couple of cakes in my sight, that I may receive meat at her hand. |
| [7]וישלח דוד אל תמר הביתה לאמר לכי נא בית אמנון אחיך ועשי לו הבריה |
[7]Then David sent home to Tamar, saying, Go now to thy brother Amnon's house, and dress him meat. |
| [8]ותלך תמר בית אמנון אחיה־והוא שכב ותקח את הבצק ותלוש [Q: ותלש] ותלבב לעיניו ותבשל את הלבבות |
[8]So Tamar went to her brother Amnon's house, and he lay down: and she took flour, and knead it, and made cakes in his sight, and did bake the cakes. |
| [9]ותקח את המשרת ותצק לפניו וימאן לאכול ויאמר אמנון הוציאו כל איש מעלי ויצאו כל איש מעליו |
[9]And she took a pan, and poured them out before him, but he would not eat. Then Amnon said, Cause ye every man to go out from me: so every man went out from him. |
| [10]ויאמר אמנון אל תמר הביאי הבריה החדר ואברה מידך ותקח תמר את הלבבות אשר עשתה ותבא לאמנון אחיה החדרה |
[10]Then Amnon said unto Tamar, Bring the meat into the chamber, that I may eat of thine hand. And Tamar took the cakes which she had made, and brought them into the chamber to Amnon her brother. |
| [11]ותגש אליו לאכל ויחזק בה ויאמר לה בואי שכבי עמי אחותי |
[11]And when she had set them before him to eat, he took her, and said unto her, Come, lie with me, my sister. |
| [12]ותאמר לו אל אחי אל תענני־כי לא יעשה כן בישראל אל תעשה את הנבלה הזאת |
[12]But she answered him, Nay, my brother, do not force me: for no such thing ought to be done in Israel: commit not this folly. |
| [13]ואני אנה אוליך את חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך |
[13]And I, whither shall I cause my shame to go? And thou shalt be as one of the fools in Israel: now therefore, I pray thee, speak to the king, for he will not deny me unto thee. |
| [14]ולא אבה לשמע בקולה ויחזק ממנה ויענה וישכב אתה |
[14]Howbeit he would not hearken unto her voice, but being stronger than she, forced her, and lay with her. |
| [15]וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד־כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה ויאמר לה אמנון קומי לכי |
[15]Then Amnon hated her exceedingly, so that the hatred wherewith he hated her, was greater than the love, wherewith he had loved her: and Amnon said unto her, Up, get thee hence. |
| [16]ותאמר לו אל אודת הרעה הגדולה הזאת מאחרת אשר עשית עמי לשלחני ולא אבה לשמע לה |
[16]And she answered him, There is no cause: this evil (to put me away) is greater than the other that thou didst unto me: but he would not hear her, |
| [17]ויקרא את נערו משרתו ויאמר שלחו נא את זאת מעלי החוצה ונעל הדלת אחריה |
[17]But called his servant that served him, and said, Put this woman now out from me, and lock the door after her. |
| [18]ועליה כתנת פסים כי כן תלבשן בנות המלך הבתולת מעילים ויצא אותה משרתו החוץ ונעל הדלת אחריה |
[18](And she had a garment of divers colors upon her: for with such garments were the king's daughters that were virgins, appareled) Then his servant brought her out, and locked the door after her. |
| [19]ותקח תמר אפר על ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה ותשם ידה על ראשה ותלך הלוך וזעקה |
[19]And Tamar put ashes on her head and rent the garment of divers colors which was on her, and laid her hand on her head, and went her way crying. |
| [20]ויאמר אליה אבשלום אחיה האמינון אחיך היה עמך ועתה אחותי החרישי אחיך הוא אל תשיתי את לבך לדבר הזה ותשב תמר ושממה בית אבשלום אחיה |
[20]And Absalom her brother said unto her, Hath Amnon thy brother been with thee? Now yet be still, my sister: he is thy brother: let not this thing grieve thine heart. So Tamar remained desolate in her brother Absalom's house. |
| [21]והמלך דוד־שמע את כל הדברים האלה ויחר לו מאד |
[21]But when king David heard all these things, he was very wroth. |
| [22]ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון על דבר אשר ענה את תמר אחתו |
[22]And Absalom said unto his brother Amnon neither good nor bad: for Absalom hated Amnon, because he had forced his sister Tamar. |
| [23]ויהי לשנתים ימים ויהיו גזזים לאבשלום בבעל חצור אשר עם אפרים ויקרא אבשלום לכל בני המלך |
[23]And after the time of two years, Absalom had sheepshearers in Baalhazor, which is beside Ephraim, and Absalom called all the king's sons. |
| [24]ויבא אבשלום אל המלך ויאמר הנה נא גזזים לעבדך ילך נא המלך ועבדיו עם עבדך |
[24]And Absalom came to the king and said, Behold now, thy servant hath sheepshearers: I pray thee, that the king with his servants would go with thy servant. |
| [25]ויאמר המלך אל אבשלום אל בני אל נא נלך כלנו ולא נכבד עליך ויפרץ בו ולא אבה ללכת ויברכהו |
[25]But the king answered Absalom, Nay my son, I pray thee, let us not go all, lest we be chargeable unto thee. Yet Absalom lay sore upon him: howbeit he would not go, but thanked him. |
| [26]ויאמר אבשלום ולא ילך נא אתנו אמנון אחי ויאמר לו המלך למה ילך עמך |
[26]Then said Absalom, But, I pray thee, shall not my brother Amnon go with us? And the king answered him, Why should he go with thee? |
| [27]ויפרץ בו אבשלום וישלח אתו את אמנון ואת כל בני המלך |
[27]But Absalom was instant upon him, and he sent Amnon with him, and all the king's children. |
| [28]ויצו אבשלום את נעריו לאמר ראו נא כטוב לב אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את אמנון והמתם אתו־אל תיראו הלוא כי אנכי צויתי אתכם־חזקו והיו לבני חיל |
[28]Now had Absalom commanded his servants, saying, Mark now when Amnon's heart is merry with wine, and when I say unto you, Smite Amnon, kill him, fear not, for have not I commanded you? Be bold therefore, and play the men. |
| [29]ויעשו נערי אבשלום לאמנון כאשר צוה אבשלום ויקמו כל בני המלך וירכבו איש על פרדו־וינסו |
[29]And the servants of Absalom did unto Amnon, as Absalom had commanded: and all the king's sons arose, and every man gat him up upon his mule, and fled. |
| [30]ויהי המה בדרך והשמעה באה אל דוד לאמר הכה אבשלום את כל בני המלך ולא נותר מהם אחד |
[30]And while they were in the way, tidings came to David, saying, Absalom hath slain all the king's sons, and there is not one of them left. |
| [31]ויקם המלך ויקרע את בגדיו וישכב ארצה וכל עבדיו נצבים קרעי בגדים |
[31]Then the king arose, and tore his garments, and lay on the ground, and all his servants stood by with their clothes rent. |
| [32]ויען יונדב בן שמעה אחי דוד ויאמר אל יאמר אדני את כל הנערים בני המלך המיתו־כי אמנון לבדו מת כי על פי אבשלום היתה שומה מיום ענתו את תמר אחתו |
[32]And Jonadab the son of Shimeah David's brother answered and said, Let not my lord suppose that they have slain all the young men the king's sons: for Amnon only is dead, because Absalom had reported so, since he forced his sister Tamar. |
| [33]ועתה אל ישם אדני המלך אל לבו דבר לאמר כל בני המלך מתו כי אם אמנון לבדו מת |
[33]Now therefore let not my lord the king take the thing so grievously, to think that all the king's sons are dead: for Amnon only is dead. |
| [34]ויברח אבשלום וישא הנער הצפה את עינו וירא והנה עם רב הלכים מדרך אחריו מצד ההר |
[34]Then Absalom fled: and the young man that kept the watch, lift up his eyes, and looked, and behold, there came much people by the way of the hillside behind him. |
| [35]ויאמר יונדב אל המלך הנה בני המלך באו כדבר עבדך כן היה |
[35]And Jonadab said unto the king, Behold, the king's sons come: as thy servant said, so it is. |
| [36]ויהי ככלתו לדבר והנה בני המלך באו וישאו קולם ויבכו וגם המלך וכל עבדיו בכו בכי גדול מאד |
[36]And as soon as he had left speaking, behold, the king's sons came, and lift up their voices, and wept: and the king also and all his servants wept exceedingly sore. |
| [37]ואבשלום ברח וילך אל תלמי בן עמיחור [Q: עמיהוד] מלך גשור ויתאבל על בנו כל הימים |
[37]But Absalom fled away, and went to Talmai the son of Ammihud king of Geshur: and David mourned for his son every day. |
| [38]ואבשלום ברח וילך גשור ויהי שם שלש שנים |
[38]So Absalom fled, and went to Geshur, and was there three years. |
| [39]ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום כי נחם על אמנון כי מת |
[39]And king David desired to go forth unto Absalom, because he was pacified concerning Amnon, seeing he was dead. |