|
|
| [1]וידע יואב בן צריה כי לב המלך על אבשלום |
[1]Then Joab the son of Zeruiah perceived, that the king's heart was toward Absalom, |
| [2]וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת |
[2]And Joab sent to Tekoah, and brought thence a subtle woman, and said unto her, I pray thee, feign thyself to mourn, and now put on mourning apparel, and anoint not thyself with oil: but be as a woman that had now long time mourned for the dead. |
| [3]ובאת אל המלך ודברת אליו כדבר הזה וישם יואב את הדברים בפיה |
[3]And come to the king, and speak of this manner unto him, (for Joab taught her what she should say). |
| [4]ותאמר האשה התקעית אל המלך ותפל על אפיה ארצה ותשתחו ותאמר הושעה המלך |
[4]Then the woman of Tekoah spake unto the king, and fell down on her face to the ground, and did obeisance, and said, Help, O king. |
| [5]ויאמר לה המלך מה לך ותאמר אבל אשה אלמנה אני־וימת אישי |
[5]Then the king said unto her, What aileth thee? And she answered, I am indeed a widow, and mine husband is dead: |
| [6]ולשפחתך שני בנים וינצו שניהם בשדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את האחד וימת אתו |
[6]And thine handmaid had two sons, and they two strove together in the field: (and there was none to part them) so the one smote the other, and slew him. |
| [7]והנה קמה כל המשפחה על שפחתך ויאמרו תני את מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג ונשמידה גם את היורש וכבו את גחלתי אשר נשארה לבלתי שום [Q: שים] לאישי שם ושארית על פני האדמה |
[7]And behold, the whole family is risen against thine handmaid, and they said, Deliver him that smote his brother, that we may kill him for the soul of his brother whom he slew, that we may destroy the heir also: so they shall quench my sparkle which is left, and shall not leave to mine husband neither name nor posterity upon the earth. |
| [8]ויאמר המלך אל האשה לכי לביתך ואני אצוה עליך |
[8]And the king said unto the woman, Go to thine house, and I will give a charge for thee. |
| [9]ותאמר האשה התקועית אל המלך עלי אדני המלך העון ועל בית אבי והמלך וכסאו נקי |
[9]Then the woman of Tekoah said unto the king, My lord, O king, this trespass be on me, and on my father's house, and the king and his throne be guiltless. |
| [10]ויאמר המלך המדבר אליך והבאתו אלי ולא יסיף עוד לגעת בך |
[10]And the king said, Bring him to me that speaketh against thee, and he shall touch thee no more. |
| [11]ותאמר יזכר נא המלך את יהוה אלהיך מהרבית [Q: מהרבת] גאל הדם לשחת ולא ישמידו את בני ויאמר חי יהוה אם יפל משערת בנך ארצה |
[11]Then said she, I pray thee, let the king remember the Lord thy God, that thou wouldest not suffer many revengers of blood to destroy, lest they slay my son. And he answered, As the Lord liveth, there shall not one hair of thy son fall to the earth. |
| [12]ותאמר האשה תדבר נא שפחתך אל אדני המלך דבר ויאמר דברי |
[12]Then the woman said, I pray thee, let thine handmaid speak a word to my lord the king. And he said, Say on. |
| [13]ותאמר האשה ולמה חשבתה כזאת על עם אלהים ומדבר המלך הדבר הזה כאשם לבלתי השיב המלך את נדחו |
[13]Then the woman said, Wherefore then hast thou thought such a thing against the people of God? Or why doth the king, as one which is faulty, speak this thing, that he will not bring again his banished? |
| [14]כי מות נמות־וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח |
[14]For we must needs die, and we are as water spilt on the ground, which cannot be gathered up again: neither doth God spare any person, yet doth he appoint means, not to cast out from him, him that is expelled. |
| [15]ועתה אשר באתי לדבר אל המלך אדני את הדבר הזה־כי יראני העם ותאמר שפחתך אדברה נא אל המלך אולי יעשה המלך את דבר אמתו |
[15]Now therefore that I am come to speak of this thing unto my lord the king, the cause is that the people have made me afraid: therefore thine handmaid said, Now will I speak unto the king: it may be that the king will perform the request of his handmaid. |
| [16]כי ישמע המלך להציל את אמתו מכף האיש להשמיד אתי ואת בני יחד מנחלת אלהים |
[16]For the king will hear, to deliver his handmaid out of the hand of the man that would destroy me, and also my son from the inheritance of God. |
| [17]ותאמר שפחתך יהיה נא דבר אדני המלך למנחה כי כמלאך האלהים כן אדני המלך לשמע הטוב והרע ויהוה אלהיך יהי עמך |
[17]Therefore thine handmaid said, The word of my lord the king shall now be comfortable: for my lord the king is even as an angel of God in hearing of good and bad: therefore the Lord thy God be with thee. |
| [18]ויען המלך ויאמר אל האשה אל נא תכחדי ממני דבר אשר אנכי שאל אתך ותאמר האשה ידבר נא אדני המלך |
[18]Then the king answered, and said unto the woman, Hide not from me, I pray thee, the thing that I shall ask thee. And the woman said, Let my lord the king now speak. |
| [19]ויאמר המלך היד יואב אתך בכל זאת ותען האשה ותאמר חי נפשך אדני המלך אם אש להמין ולהשמיל מכל אשר דבר אדני המלך־כי עבדך יואב הוא צוני והוא שם בפי שפחתך את כל הדברים האלה |
[19]And the king said, Is not the hand of Joab with thee in all this? Then the woman answered, and said, As thy soul liveth, my lord the king, I will not turn to the right hand nor to the left, from ought that my lord the king hath spoken: for even thy servant Joab bade me, and he put all these words in the mouth of thine handmaid. |
| [20]לבעבור סבב את פני הדבר עשה עבדך יואב את הדבר הזה ואדני חכם כחכמת מלאך האלהים לדעת את כל אשר בארץ |
[20]For to the intent that I should change the form of speech, thy servant Joab hath done this thing: but my lord is wise according to the wisdom of an angel of God to understand all things that are in the earth. |
| [21]ויאמר המלך אל יואב הנה נא עשיתי את הדבר הזה ולך השב את הנער את אבשלום |
[21]And the king said unto Joab, Behold now, I have done this thing: go then, and bring the young man Absalom again. |
| [22]ויפל יואב אל פניו ארצה וישתחו ויברך את המלך ויאמר יואב היום ידע עבדך כי מצאתי חן בעיניך אדני המלך אשר עשה המלך את דבר עבדו [Q: עבדך] |
[22]And Joab fell to the ground on his face, and bowed himself, and thanked the king. Then Joab said, This day thy servant knoweth, that I have found grace in thy sight, my lord the king, in that the king hath fulfilled the request of his servant. |
| [23]ויקם יואב וילך גשורה ויבא את אבשלום ירושלם |
[23]And Joab arose, and went to Geshur, and brought Absalom to Jerusalem. |
| [24]ויאמר המלך יסב אל ביתו ופני לא יראה ויסב אבשלום אל ביתו ופני המלך לא ראה |
[24]And the king said, Let him turn to his own house, and not see my face. So Absalom turned to his own house, and saw not the king's face. |
| [25]וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל־להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום |
[25]Now in all Israel there was none to be so much praised for beauty as Absalom: from the sole of his foot even to the top of his head there was no blemish in him. |
| [26]ובגלחו את ראשו והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך |
[26]And when he polled his head, (for at every year's end he polled it: because it was too heavy for him, therefore he polled it) he weighed the hair of his head at two hundred shekels by the king's weight. |
| [27]ויולדו לאבשלום שלושה בנים ובת אחת ושמה תמר היא היתה אשה יפת מראה |
[27]And Absalom had three sons, and one daughter named Tamar, which was a fair woman to look upon. |
| [28]וישב אבשלום בירושלם שנתים ימים ופני המלך לא ראה |
[28]So Absalom dwelt the space of two years in Jerusalem, and saw not the king's face. |
| [29]וישלח אבשלום אל יואב לשלח אתו אל המלך ולא אבה לבוא אליו וישלח עוד שנית ולא אבה לבוא |
[29]Therefore Absalom sent for Joab to send him to the king, but he would not come to him: and when he sent again, he would not come. |
| [30]ויאמר אל עבדיו ראו חלקת יואב אל ידי ולו שם שערים־לכו והוצתיה [Q: והציתוה] באש ויצתו עבדי אבשלום את החלקה־באש |
[30]Therefore he said unto his servants, Behold, Joab hath a field by my place, and hath barley therein: go, and set it on fire: and Absalom's servants set the field on fire. |
| [31]ויקם יואב ויבא אל אבשלום הביתה ויאמר אליו למה הציתו עבדיך את החלקה אשר לי באש |
[31]Then Joab arose, and came to Absalom unto his house, and said unto him, Wherefore have thy servants burned my field with fire? |
| [32]ויאמר אבשלום אל יואב הנה שלחתי אליך לאמר בא הנה ואשלחה אתך אל המלך לאמר למה באתי מגשור־טוב לי עד אני שם ועתה אראה פני המלך ואם יש בי עון והמתני |
[32]And Absalom answered Joab, Behold, I sent for thee, saying, Come thou hither, and I will send thee to the king for to say, Wherefore am I come from Geshur? It had been better for me to have been there still: now therefore let me see the king's face: and if there be any trespass in me, let him kill me. |
| [33]ויבא יואב אל המלך ויגד לו ויקרא אל אבשלום ויבא אל המלך וישתחו לו על אפיו ארצה לפני המלך וישק המלך לאבשלום |
[33]Then Joab came to the king, and told him: and he called for Absalom, who came to the king, and bowed himself to the ground on his face before the king, and the king kissed Absalom. |