[1]כי תצא למלחמה על איבך וראית סוס ורכב עם רב ממך־לא תירא מהם כי יהוה אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים[2]והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם[3]ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו־מפניהם[4]כי יהוה אלהיכם ההלך עמכם־להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם[5]ודברו השטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו[6]ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו־ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו[7]ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה־ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה[8]ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו[9]והיה ככלת השטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם[10]כי תקרב אל עיר להלחם עליה־וקראת אליה לשלום[11]והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס־ועבדוך[12]ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה־וצרת עליה[13]ונתנה יהוה אלהיך בידך והכית את כל זכורה לפי חרב[14]רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל שללה־תבז לך ואכלת את שלל איביך אשר נתן יהוה אלהיך לך[15]כן תעשה לכל הערים הרחקת ממך מאד אשר לא מערי הגוים האלה הנה[16]רק מערי העמים האלה אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה־לא תחיה כל נשמה[17]כי החרם תחרימם החתי והאמרי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי־כאשר צוך יהוה אלהיך[18]למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם אשר עשו לאלהיהם וחטאתם ליהוה אלהיכם[19]כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן־כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור[20]רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא־אתו תשחית וכרת ובנית מצור על העיר אשר הוא עשה עמך מלחמה־עד רדתה