[1]ושבתי אני ואראה את כל העשקים אשר נעשים תחת השמש והנה דמעת העשקים ואין להם מנחם ומיד עשקיהם כח ואין להם מנחם[2]ושבח אני את המתים שכבר מתו־מן החיים אשר המה חיים עדנה[3]וטוב משניהם־את אשר עדן לא היה אשר לא ראה את המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש[4]וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה־כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח[5]הכסיל חבק את ידיו ואכל את בשרו[6]טוב מלא כף נחת־ממלא חפנים עמל ורעות רוח[7]ושבתי אני ואראה הבל תחת השמש[8]יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו ואין קץ לכל עמלו־גם עיניו [Q: עינו] לא תשבע עשר ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה־גם זה הבל וענין רע הוא[9]טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם[10]כי אם יפלו האחד יקים את חברו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו[11]גם אם ישכבו שנים וחם להם ולאחד איך יחם[12]ואם יתקפו האחד־השנים יעמדו נגדו והחוט המשלש לא במהרה ינתק[13]טוב ילד מסכן וחכם־ממלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד[14]כי מבית הסורים יצא למלך כי גם במלכותו נולד רש[15]ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש־עם הילד השני אשר יעמד תחתיו[16]אין קץ לכל העם לכל אשר היה לפניהם־גם האחרונים לא ישמחו בו כי גם זה הבל ורעיון רוח[17]שמר רגליך [Q: רגלך] כאשר תלך אל בית האלהים וקרוב לשמע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע