[1]אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר־לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים[2]כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים[3]כאשר תדר נדר לאלהים אל תאחר לשלמו־כי אין חפץ בכסילים את אשר תדר שלם[4]טוב אשר לא תדר־משתדור ולא תשלם[5]אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך[6]כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא[7]אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה־אל תתמה על החפץ כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם[8]ויתרון ארץ בכל היא [Q: הוא]־מלך לשדה נעבד[9]אהב כסף לא ישבע כסף ומי אהב בהמון לא תבואה גם זה הבל[10]ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראית [Q: ראות] עיניו[11]מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר־איננו מניח לו לישון[12]יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עשר שמור לבעליו לרעתו[13]ואבד העשר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה[14]כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא ישא בעמלו שילך בידו[15]וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמל לרוח[16]גם כל ימיו בחשך יאכל וכעס הרבה וחליו וקצף[17]הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמל תחת השמש מספר ימי חיו אשר נתן לו האלהים־כי הוא חלקו[18]גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את חלקו ולשמח בעמלו־זה מתת אלהים היא[19]כי לא הרבה יזכר את ימי חייו כי האלהים מענה בשמחת לבו[20][No verse]