[1]ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר[2]החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה[3]דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת־שה לבית[4]ואם ימעט הבית מהיות משה־ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על השה[5]שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו[6]והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל־בין הערבים[7]ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף־על הבתים אשר יאכלו אתו בהם[8]ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מררים יאכלהו[9]אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו[10]ולא תותירו ממנו עד בקר והנתר ממנו עד בקר באש תשרפו[11]וככה תאכלו אתו־מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה[12]ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה[13]והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים[14]והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת עולם תחגהו[15]שבעת ימים מצות תאכלו־אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל־מיום הראשן עד יום השבעי[16]וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם־אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם[17]ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה לדרתיכם־חקת עולם[18]בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש־בערב[19]שבעת ימים־שאר לא ימצא בבתיכם כי כל אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל־בגר ובאזרח הארץ[20]כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות[21]ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם־ושחטו הפסח[22]ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו־עד בקר[23]ועבר יהוה לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף[24]ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם[25]והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן יהוה לכם־כאשר דבר ושמרתם את העבדה הזאת[26]והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם[27]ואמרתם זבח פסח הוא ליהוה אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו[28]וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה ואהרן כן עשו[29]ויהי בחצי הלילה ויהוה הכה כל בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה[30]ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת[31]ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי־גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את יהוה כדברכם[32]גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אתי[33]ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים[34]וישא העם את בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על שכמם[35]ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת[36]ויהוה נתן את חן העם בעיני מצרים־וישאלום וינצלו את מצרים[37]ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף[38]וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד[39]ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות־כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם[40]ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים־שלשים שנה וארבע מאות שנה[41]ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות יהוה מארץ מצרים[42]ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה ליהוה שמרים לכל בני ישראל לדרתם[43]ויאמר יהוה אל משה ואהרן זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו[44]וכל עבד איש מקנת כסף־ומלתה אתו אז יאכל בו[45]תושב ושכיר לא יאכל בו[46]בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו[47]כל עדת ישראל יעשו אתו[48]וכי יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה־המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו[49]תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם[50]ויעשו כל בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה ואת אהרן כן עשו[51]ויהי בעצם היום הזה הוציא יהוה את בני ישראל מארץ מצרים־על צבאתם