[1]המשא אשר חזה חבקוק הנביא[2]עד אנה יהוה שועתי ולא תשמע אזעק אליך חמס ולא תושיע[3]למה תראני און ועמל תביט ושד וחמס לנגדי ויהי ריב ומדון ישא[4]על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעקל[5]ראו בגוים והביטו והתמהו תמהו כי פעל פעל בימיכם לא תאמינו כי יספר[6]כי הנני מקים את הכשדים הגוי המר והנמהר ההולך למרחבי ארץ לרשת משכנות לא לו[7]אים ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא[8]וקלו מנמרים סוסיו וחדו מזאבי ערב ופשו פרשיו ופרשיו מרחוק יבאו־יעפו כנשר חש לאכול[9]כלה לחמס יבוא מגמת פניהם קדימה ויאסף כחול שבי[10]והוא במלכים יתקלס ורזנים משחק לו הוא לכל מבצר ישחק ויצבר עפר וילכדה[11]אז חלף רוח ויעבר ואשם זו כחו לאלהו[12]הלוא אתה מקדם יהוה אלהי קדשי־לא נמות יהוה למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו[13]טהור עינים מראות רע והביט אל עמל לא תוכל למה תביט בוגדים־תחריש בבלע רשע צדיק ממנו[14]ותעשה אדם כדגי הים־כרמש לא משל בו[15]כלה בחכה העלה־יגרהו בחרמו ויאספהו במכמרתו על כן ישמח ויגיל[16]על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בראה[17]העל כן יריק חרמו ותמיד להרג גוים לא יחמול