[1]בשנת שתים לדריוש המלך בחדש הששי ביום אחד לחדש־היה דבר יהוה ביד חגי הנביא אל זרבבל בן שאלתיאל פחת יהודה ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול לאמר[2]כה אמר יהוה צבאות לאמר העם הזה אמרו לא עת בא עת בית יהוה להבנות[3]ויהי דבר יהוה ביד חגי הנביא לאמר[4]העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים־והבית הזה חרב[5]ועתה כה אמר יהוה צבאות שימו לבבכם על דרכיכם[6]זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין לשבעה שתו ואין לשכרה לבוש ואין לחם לו והמשתכר־משתכר אל צרור נקוב[7]כה אמר יהוה צבאות שימו לבבכם על דרכיכם[8]עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה בו ואכבד [Q: ואכבדה] אמר יהוה[9]פנה אל הרבה והנה למעט והבאתם הבית ונפחתי בו יען מה נאם יהוה צבאות־יען ביתי אשר הוא חרב ואתם רצים איש לביתו[10]על כן עליכם כלאו שמים מטל והארץ כלאה יבולה[11]ואקרא חרב על הארץ ועל ההרים ועל הדגן ועל התירוש ועל היצהר ועל אשר תוציא האדמה ועל האדם ועל הבהמה ועל כל יגיע כפים[12]וישמע זרבבל בן שלתיאל ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וכל שארית העם בקול יהוה אלהיהם ועל דברי חגי הנביא כאשר שלחו יהוה אלהיהם וייראו העם מפני יהוה[13]ויאמר חגי מלאך יהוה במלאכות יהוה־לעם לאמר אני אתכם נאם יהוה[14]ויער יהוה את רוח זרבבל בן שלתיאל פחת יהודה ואת רוח יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ואת רוח כל שארית העם ויבאו ויעשו מלאכה בבית יהוה צבאות אלהיהם[15]ביום עשרים וארבעה לחדש בששי בשנת שתים לדריוש המלך