[1]בשביעי בעשרים ואחד לחדש־היה דבר יהוה ביד חגי הנביא לאמר[2]אמר נא אל זרבבל בן שלתיאל פחת יהודה ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול־ואל שארית העם לאמר[3]מי בכם הנשאר אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון ומה אתם ראים אתו עתה־הלוא כמהו כאין בעיניכם[4]ועתה חזק זרבבל נאם יהוה וחזק יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וחזק כל עם הארץ נאם יהוה־ועשו כי אני אתכם נאם יהוה צבאות[5]את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים ורוחי עמדת בתוככם־אל תיראו[6]כי כה אמר יהוה צבאות עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ ואת הים ואת החרבה[7]והרעשתי את כל הגוים ובאו חמדת כל הגוים ומלאתי את הבית הזה כבוד־אמר יהוה צבאות[8]לי הכסף ולי הזהב־נאם יהוה צבאות[9]גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון־אמר יהוה צבאות ובמקום הזה אתן שלום נאם יהוה צבאות[10]בעשרים וארבעה לתשיעי בשנת שתים לדריוש־היה דבר יהוה אל חגי הנביא לאמר[11]כה אמר יהוה צבאות שאל נא את הכהנים תורה לאמר[12]הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שמן ואל כל מאכל־היקדש ויענו הכהנים ויאמרו לא[13]ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא[14]ויען חגי ויאמר כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני נאם יהוה וכן כל מעשה ידיהם ואשר יקריבו שם טמא הוא[15]ועתה שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מטרם שום אבן אל אבן בהיכל יהוה[16]מהיותם בא אל ערמת עשרים והיתה עשרה בא אל היקב לחשף חמשים פורה והיתה עשרים[17]הכיתי אתכם בשדפון ובירקון ובברד־את כל מעשה ידיכם ואין אתכם אלי נאם יהוה[18]שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מיום עשרים וארבעה לתשיעי למן היום אשר יסד היכל יהוה־שימו לבבכם[19]העוד הזרע במגורה ועד הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא־מן היום הזה אברך[20]ויהי דבר יהוה שנית אל חגי בעשרים וארבעה לחדש לאמר[21]אמר אל זרבבל פחת יהודה לאמר אני מרעיש את השמים ואת הארץ[22]והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חזק ממלכות הגוים והפכתי מרכבה ורכביה וירדו סוסים ורכביהם איש בחרב אחיו[23]ביום ההוא נאם יהוה צבאות אקחך זרבבל בן שאלתיאל עבדי נאם יהוה ושמתיך כחותם כי בך בחרתי נאם יהוה צבאות