[1]גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו כרב לפריו הרבה למזבחות־כטוב לארצו היטיבו מצבות[2]חלק לבם עתה יאשמו הוא יערף מזבחותם ישדד מצבותם[3]כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את יהוה והמלך מה יעשה לנו[4]דברו דברים אלות שוא כרת ברית ופרח כראש משפט על תלמי שדי[5]לעגלות בית און יגורו שכן שמרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו־על כבודו כי גלה ממנו[6]גם אותו לאשור יובל מנחה למלך ירב בשנה אפרים יקח ויבוש ישראל מעצתו[7]נדמה שמרון מלכה כקצף על פני מים[8]ונשמדו במות און חטאת ישראל־קוץ ודרדר יעלה על מזבחותם ואמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו[9]מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו לא תשיגם בגבעה מלחמה על בני עלוה[10]באותי ואסרם ואספו עליהם עמים באסרם לשתי עינתם [Q: עונותם][11]ואפרים עגלה מלמדה אהבתי לדוש ואני עברתי על טוב צוארה ארכיב אפרים יחרוש יהודה ישדד לו יעקב[12]זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד נירו לכם ניר ועת לדרוש את יהוה עד יבוא וירה צדק לכם[13]חרשתם רשע עולתה קצרתם אכלתם פרי כחש־כי בטחת בדרכך ברב גבוריך[14]וקאם שאון בעמך וכל מבצריך יושד כשד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה אם על בנים רטשה[15]ככה עשה לכם בית אל מפני רעת רעתכם בשחר נדמה נדמה מלך ישראל