[1]אל חכך שפר כנשר על בית יהוה־יען עברו בריתי ועל תורתי פשעו[2]לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל[3]זנח ישראל טוב אויב ירדפו[4]הם המליכו ולא ממני השירו ולא ידעתי כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת[5]זנח עגלך שמרון חרה אפי בם עד מתי לא יוכלו נקין[6]כי מישראל והוא־חרש עשהו ולא אלהים הוא כי שבבים יהיה עגל שמרון[7]כי רוח יזרעו וסופתה יקצרו קמה אין לו צמח בלי יעשה קמח־אולי יעשה זרים יבלעהו[8]נבלע ישראל עתה היו בגוים ככלי אין חפץ בו[9]כי המה עלו אשור פרא בודד לו אפרים התנו אהבים[10]גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים[11]כי הרבה אפרים מזבחות לחטא היו לו מזבחות לחטא[12]אכתוב [Q: אכתב] לו־רבו [Q: רבי] תורתי כמו זר נחשבו[13]זבחי הבהבי יזבחו בשר ויאכלו־יהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאותם־המה מצרים ישובו[14]וישכח ישראל את עשהו ויבן היכלות ויהודה הרבה ערים בצרות ושלחתי אש בעריו ואכלה ארמנתיה